בקשה ליישוב סכסוך – הליך מהו"ת משפחה, תקופת עיכוב ההליכים והחריגים

כאשר בני זוג או בני משפחה נקלעים לסכסוך, האינסטינקט הראשוני הוא פעמים רבות לפנות מיד לבית המשפט או לבית הדין. אולם המחוקק הישראלי בחר בדרך אחרת. מתוך ההבנה שסכסוכים משפחתיים אינם דומים לסכסוכים אזרחיים רגילים, ומתוך ההכרה בכך שלהליך המשפטי עשויות להיות השלכות עמוקות על בני המשפחה ובעיקר על ילדיהם, נחקק החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה.

מטרתו של החוק אינה למנוע מאדם לממש את זכותו לפנות לערכאות, אלא ליצור שלב מקדים שיאפשר לצדדים לעצור לרגע, לקבל מידע, להבין את האפשרויות העומדות בפניהם ולבחון האם ניתן ליישב את הסכסוך בהסכמה, מבלי להיגרר להתדיינות משפטית ארוכה, יקרה ומתישה.

בפועל, משמעות הדבר היא שבמרבית הסכסוכים המשפחתיים הכלולים בתחולת החוק, לא ניתן להגיש מיד תביעה.

תחילה יש להגיש בקשה ליישוב סכסוך ולהשתתף בהליך המהו"ת (מידע, היכרות ותיאום), ורק לאחר מכן, אם לא הושגו הסכמות, ניתן להגיש את התביעה. המחוקק ביקש בכך ליצור מרחב שיאפשר לבני המשפחה לבחון האם ניתן לפתור את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט, מבלי לגרוע מזכותם לפנות לערכאות אם לא יושגו הסכמות.

מטרת החוק

סעיף 1 לחוק קובע כי מטרתו היא לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, לצמצם את הצורך בהתדיינות משפטית ולהתחשב במכלול ההיבטים הנוגעים לסכסוך ובטובתם של הילדים.

כבר מנוסח הסעיף ניתן להבין שהחוק אינו נועד "להכריח" אנשים להתפשר, אלא ליצור הזדמנות לקבלת החלטות מושכלות בתקופה רגישה במיוחד. במקום שההליך המשפטי יהיה הצעד הראשון, הוא הופך להיות האפשרות האחרונה, לאחר שנבחנו דרכים אחרות ליישוב המחלוקת.

באילו מקרים חייבים להגיש בקשה ליישוב סכסוך?

החוק אינו חל על כל הליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, אלא רק על "תובענה בעניין של סכסוך משפחתי" כהגדרתה בחוק.

מדובר בששת סוגי העניינים המנויים בהגדרה שבסעיף 2 לחוק:

• ענייני נישואין וגירושין, למעט תביעה לגירושין או להתרת נישואין המוגשת בהסכמת הצדדים.
• יחסי ממון בין בני זוג, לרבות תביעות רכושיות וכספיות הנובעות מהקשר הזוגי, למעט ענייני ירושה.
• מזונות או מדור של בן זוג או של ילד.
• כל עניין הנוגע לקטין לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כגון אחריות הורית, זמני שהות, מקום מגורים, חינוך ובריאות, למעט תביעה לפי אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) והליכים מסוימים הנלווים לה.
• תביעות לקביעת אבהות או אימהות, למעט כאשר הן מוגשות בהסכמת הצדדים.
• מזונות או מדור של בגיר שטרם מלאו לו 21 שנים וסכסוכים בין הורים לילדם הבגיר הצעיר.

לעומת זאת, החוק אינו מחייב הגשת בקשה ליישוב סכסוך בהליכי ירושה, בהתנגדות לצוואה, בבקשה לקיום צוואה או בבקשה למתן צו ירושה, שכן הליכים אלה אינם נכללים בהגדרת "תובענה בעניין של סכסוך משפחתי" שבחוק.

בנוסף, החוק אינו חל על הליכים לפי החוק למניעת אלימות במשפחה ולפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, וכן על הליכים נוספים שהוחרגו ממנו במפורש.

כיצד מוגשת הבקשה ומה כוללת פגישת המהו"ת?

הבקשה ליישוב סכסוך היא מסמך קצר ותמציתי. בניגוד לכתב תביעה, היא אינה כוללת פירוט של הטענות, העובדות או המחלוקות בין הצדדים, ואף אינה עוסקת בשאלת הסמכות של הערכאה שתדון בעתיד בסכסוך.

לאחר הגשת הבקשה מוזמנים הצדדים ליחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי, לפי העניין.

יחידת הסיוע רשאית לקיים עד ארבע פגישות מהו"ת, בהתאם לנסיבות העניין ולשיקול דעתה המקצועי.

ככלל, פגישות המהו"ת אמורות להתקיים בתוך 45 ימים ממועד הגשת הבקשה, ובמקרים המתאימים רשאית יחידת הסיוע להאריך תקופה זו פעם אחת ב־15 ימים נוספים.

במסגרת פגישות המהו"ת מקבלים הצדדים מידע על ההליכים המשפטיים, על ההשלכות הרגשיות, החברתיות והכלכליות של הסכסוך, ועל דרכים שונות ליישובו, ובהן גישור, גירושין בשיתוף פעולה, טיפול משפחתי או זוגי ושירותים נוספים בקהילה ובמגזר הפרטי.

מטרת הפגישות אינה להכריע מי צודק, אלא לסייע לצדדים להבין את צורכיהם, את רצונותיהם ואת האפשרויות העומדות בפניהם.

הפגישה הראשונה מיועדת בעיקר להיכרות עם הצדדים ולהערכת הסכסוך, כדי לבחון דרכים ליישובו בהסכמה.

לפגישה הראשונה הצדדים מתייצבים בעצמם וללא עורכי הדין, גם כאשר הם מיוצגים.

בתקנות נקבע כי בפגישה זו לא ייעשה ניסיון ליישב את הסכסוך המשפטי עצמו, למעט ניסיון להגיע להסכמות זמניות, אם הצדדים מעוניינים בכך ולאחר שניתנה להם אפשרות להיוועץ בעורכי דינם.

תקופת עיכוב ההליכים

עם הגשת הבקשה ליישוב סכסוך מתחילה תקופת עיכוב ההליכים.

בדרך כלל תקופה זו נמשכת 60 ימים ממועד הגשת הבקשה. אם יחידת הסיוע האריכה את התקופה לקיום פגישות המהו"ת ב- 15 ימים, מתארכת גם תקופת עיכוב ההליכים ל- 75 ימים. בנוסף, במקרים הקבועים בתקנות רשאית הערכאה השיפוטית לקצר או להאריך את התקופה, והצדדים רשאים להסכים בכתב על הארכתה כדי להמשיך בניסיון להגיע להסכמות.

להמחשת רצף הזמנים:

אם מגיש הבקשה אינו מגיש תביעה בתוך 15 ימים מתום תקופת עיכוב ההליכים, או מגיש תביעה רק לגבי חלק מן העניינים, רשאי הצד השני להגיש את תביעתו לגבי העניינים שנותרו במחלוקת.

מה אסור בתקופת עיכוב ההליכים?

בתקופת עיכוב ההליכים לא ניתן להגיש תביעה בעניין הסכסוך המשפחתי, ולא תדון ערכאה שיפוטית בתביעה כזו. חשוב לא פחות מכך, החוק קובע שגם שאלת הסמכות אינה מתבררת בתקופה זו. כלומר, עצם הגשת הבקשה ליישוב סכסוך אינה מקנה סמכות לבית המשפט או לבית הדין ואינה מכריעה היכן יתברר ההליך בעתיד.

הוראה זו משקפת את רצון המחוקק למנוע "מרוץ סמכויות" בשלב שבו הצדדים אמורים לנסות ליישב את הסכסוך בדרכי שלום.

אילו בקשות ניתן להגיש בתקופת עיכוב ההליכים?

עיכוב ההליכים אינו מונע לחלוטין פנייה לערכאות. החוק והתקנות מכירים בכך שישנם מצבים שבהם לא ניתן להמתין לסיום הליך המהו"ת.

האפשרות הראשונה היא הגשת בקשה לסעד זמני.

מדובר בצווים שמטרתם לשמור על המצב הקיים עד להגשת התביעה, כגון צו עיקול, צו עיכוב יציאה מן הארץ, או סעד זמני אחר שנועד לשמור על המצב הקיים או למנוע שינוי בלתי הפיך במצב העובדתי או המשפטי.

האפשרות השנייה היא הגשת בקשה לסעד דחוף, אך רק במקרים שהוגדרו בתקנות.

בין היתר ניתן להגיש בקשה לאישור טיפול רפואי דחוף בקטין, להנפקת דרכון או ליציאת קטין לחו"ל בנסיבות דחופות, לבקשה דחופה למזונות או להבטחת קשר בין קטין להורה כאשר המתנה לפגישת המהו"ת הראשונה עלולה לגרום נזק של ממש, לרישום ילד למוסד לימודים בסמוך לפתיחת שנת הלימודים, ולתביעה דחופה לגירושין במקרים המפורטים בתקנות.

העיקרון המנחה הוא שהחריגים נועדו לתת מענה למצבים שבהם ההמתנה עלולה לגרום פגיעה ממשית, אך אין הם מבטלים את החובה לנסות ליישב את הסכסוך במסגרת ההליך שנקבע בחוק.

לאיזו ערכאה מגישים את הבקשות הזמניות?

אחד המאפיינים הייחודיים של ההסדר הוא שהגשת בקשה ליישוב סכסוך אינה "נועלת" את הצדדים לערכאה מסוימת לצורך הגשת בקשות לסעדים זמניים או דחופים.

כך, גם אם הבקשה ליישוב סכסוך הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה, רשאי צד להגיש בקשה לסעד זמני או לסעד דחוף לבית הדין הרבני, אם הוא מוסמך לדון בה לפי הדין, ולהפך.

עם זאת, התקנות קובעות כי צד שהגיש מספר בקשות לסעדים זמניים או דחופים, יגיש אותן לאותה ערכאה, ככל שהיא מוסמכת לדון בהן.

בפועל, ייתכנו מצבים שבהם בקשת יישוב הסכסוך מתנהלת בערכאה אחת, בעוד שבקשות זמניות של כל אחד מהצדדים מתבררות בערכאות שונות.

זהו מצב אפשרי בהתאם להסדר הקבוע בתקנות.

האם מתן סעד זמני קובע את הסמכות?

כאן חשוב להבחין בין שני מישורים שונים.

מבחינת ניהול ההליך, התקנות יוצרות רציפות בניהול הבקשות הזמניות של אותו צד, ולכן בחירת הערכאה להגשת הבקשה הראשונה עשויה להיות בעלת משמעות להמשך הטיפול בבקשות הזמניות. לעומת זאת, אין בכך כדי לקבוע את הסמכות לדון בתביעה העיקרית.

החוק קובע במפורש כי אין בדיון בסעד זמני או בסעד דחוף, ואף לא במתן הסעד עצמו, כדי להכריע בשאלת הסמכות.

שאלת הסמכות תוכרע רק לאחר שתסתיים תקופת עיכוב ההליכים ובהתאם לכללי הסמכות החלים על ההליך.

הבחנה זו חשובה במיוחד, שכן לעיתים קיים בלבול בין הערכאה המטפלת בבקשות הזמניות לבין הערכאה שתדון בסכסוך לגופו.

סיכום

החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה מבטא תפיסה שלפיה סכסוך משפחתי אינו מתחיל בהכרח באולם בית המשפט.

לפני פתיחת ההליך המשפטי ניתנת לצדדים הזדמנות לבחון דרכים אחרות ליישוב המחלוקת, לקבל מידע מקצועי ולהבין את המשמעויות הרחבות של ההליך שהם עומדים לפתוח.

תקופת עיכוב ההליכים היא חלק בלתי נפרד מתפיסה זו. היא אינה שוללת את האפשרות לפנות לערכאות כאשר קיים צורך ממשי בסעד מיידי, אך היא יוצרת איזון בין ההגנה על זכויות הצדדים לבין הניסיון למנוע התדיינות מיותרת ולעודד פתרונות מוסכמים.

מניסיוני כעורכת דין וכמגשרת, ניצול נכון של התקופה הזו מאפשר לצדדים לקבל החלטות מתוך שיקול דעת ולא מתוך סערת רגשות.

גם כאשר בסופו של דבר לא מושגות הסכמות ומוגשת תביעה, עצם ההיכרות עם האפשרויות, קבלת הייעוץ המתאים והניסיון לקיים דיאלוג עשויים להשפיע באופן משמעותי על אופן ניהול ההליך ועל התוצאה הסופית.