עו"ד בשמת רוה פרינץ, מגשרת בסכסוכים עסקיים ומשפחתיים, מרצה ומאמנת ליישוב סכסוכים
בתקופה האחרונה אני שומעת שוב ושוב את אותה שאלה: אצל מי יותר בטוח?
אבל מהר מאוד מתברר שהשאלה האמתית היא לא רק בטון, אלא יחסים.
בימי חירום, המרחב המוגן לא רק מגן מפני איום חיצוני, אלא גם חושף את מה שכבר קיים בפנים. מתחים, פערים ודפוסי תקשורת מקבלים עוצמה חדשה.
עבור משפחות רבות, הממ״ד הופך לזירה שבה נבחנים האמון, הסמכות והיכולת להחזיק יחד מציאות מורכבת.
כשהילדים חוזרים הביתה: המתח הבין־דורי
בתקופות לחימה, אחת התופעות הבולטות היא חזרה של ילדים בוגרים לבית ההורים, לעיתים עם בני זוג וילדים. על הנייר זו סולידריות. בפועל, לא פעם זה מפגש טעון.
הילד הבוגר חוזר למרחב שבו היו לו תפקידים אחרים, וההורה מגיב מתוך דפוסים מוכרים.
כשהלחץ בחוץ גובר, גם הרגישות בפנים עולה. בלי תיאום ציפיות בסיסי על מטלות, גבולות והתנהלות, המרחב המוגן עלול להפוך למרחב של חיכוך.
אני פוגשת את זה גם בפועל. באחת המשפחות שליוויתי, בן שחזר עם משפחתו לבית הוריו מצא את עצמו שוב מתווכח עם אביו על סדרי הבית ועל חינוך הילדים.
כל אחד מהם היה משוכנע שהוא פועל לטובת המשפחה, אבל בלי שיח ברור, כל הערה הפכה לעימות. דווקא כשעצרו והגדירו יחד גבולות פשוטים, המתח ירד באופן משמעותי.
הורה "טוב דיו" במציאות לא פשוטה
בתוך המציאות הזו עולה לעיתים תחושת עומס ואפילו כישלון, במיוחד אצל הורים שמנסים להחזיק הכל יחד.
כאן חשוב לעצור ולהיזכר בגישה של דונלד ויניקוט, שהזכיר לנו שהורה לא צריך להיות מושלם אלא "טוב דיו".
דווקא בתקופה כזו, היכולת לאפשר לעצמנו לא להיות מושלמים היא קריטית. כמו בהנחיות בטיסה, קודם מסכת החמצן על ההורה, ורק אחר כך על הילד.
הורה שלא שומר על עצמו מתקשה להעניק תחושת יציבות לילדיו.
הורים בנפרד: לא מי צודק, אלא מה נכון לילדים
אחת הסוגיות הרגישות במיוחד בתקופה הזו עולה אצל הורים בנפרד.
השאלה אצל מי הילדים יהיו בזמן אזעקות נשמעת לעיתים כשאלה טכנית.
אך למעשה היא נוגעת בשכבות עמוקות יותר.
ממ״ד או מקלט הם פתרון פיזי, אך תחושת ביטחון נוצרת מהאופן שבו ההורים מתנהלים.
כאשר ההורים מנהלים מאבק, הילדים חווים קרע. כאשר ההורים מצליחים לתאם, גם אם לא באופן מושלם, הילדים נרגעים.
במקרים של פערים ניתן לייצר הסדרים זמניים, תוך הבהרה שהם אינם יוצרים תקדים אלא מותאמים למציאות הנוכחית.
שיח ענייני בין ההורים מייצר עבור הילדים תחושת יציבות, שהיא לא פחות חשובה מהמיגון הפיזי.
כשהמרחב המוגן משותף לכולם
בתקופה הזו אני פוגשת גם מצבים שבהם משפחות מארחות קרובים לאורך זמן, ולעיתים גם שכנים נאלצים לחלוק מרחב מוגן.
דווקא שם מתחדדים פערים סביב גבולות, אחריות והתנהלות יומיומית.
כאשר אין הגדרה ברורה, גם דברים קטנים הופכים למוקד של מתח. לעומת זאת, שיח מוקדם ופשוט על כללים יכול למנוע הסלמה מיותרת ולאפשר לכולם לנשום קצת יותר בתוך הצפיפות.
מתי נכון לעצור ולבקש עזרה
בתוך כל זה, שינויים קטנים בשיח עושים הבדל גדול. כאשר מצליחים להפריד בין עובדות לפרשנות, לדבר על צורך במקום על האשמה, ולהבהיר גבולות מראש, גם המתח יורד.
עם זאת, יש רגעים שבהם למרות הרצון, השיח כבר לא מתקדם אלא רק מסלים. כשהשיחות חוזרות על עצמן, כשהילדים מושפעים מהמתח, או כשהקשר עצמו מתחיל להיפגע, נכון לעצור.
גישור מאפשר לייצר מרחב אחר, מובנה יותר, שבו ניתן לנהל את המחלוקת בצורה רגועה וממוקדת פתרונות. לא פעם דווקא בתקופות רגישות, ניתן להגיע להבנות מדויקות יותר שמחזיקות לאורך זמן.
סיום
בתקופה האחרונה מצאתי את עצמי מחוץ לישראל, ממתינה לפתיחת השמיים כדי לחזור הביתה. המילה "בית" קיבלה עבורי משמעות עמוקה יותר.
לא רק מקום פיזי, אלא תחושת מוגנות שנבנית בתוך היחסים.
בטון ניתן למצוא גם בממ״ד וגם במקלט, אך תחושת ביטחון אמתית נוצרת מתוך שיתוף פעולה. המלחמה תסתיים, אך מה שנבנה בתוך הבית יישאר הרבה אחרי.
משפחה נשארת משפחה גם כשהיא משנה צורה וגם כשהמצב מאתגר.
להעמקה נוספת
באתר שלי ניתן למצוא מאמרים נוספים העוסקים בגישור משפחתי, התמודדות עם קונפליקטים וניהול הסכמות במצבים מורכבים, ביניהם: מילואים וניהול סכסוכים, זכויות מילואימניקים בעבודה ובמשפחה, מילואים והורים פרודים אתם מוזמנים להמשיך לקרוא ולהעמיק בנושאים אלו.
לצד הכתבה שלפניכם, העוסקת בהתמודדות עם סכסוכים משפחתיים בזמן מלחמה מנקודת מבט המותאמת לקהל הרחב,
פרסמתי גם מאמר מקצועי למגשרים בבטאון ארגון מגשרי ישראל תחת הכותרת: 'הממ״ד בזירת קרב: כשהמלחמה בחוץ פוגשת את הסכסוך בבית'
המידע בכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי פרטני, ואינו בא במקום בחינה של נסיבות כל מקרה לגופו.
