עו"ד בשמת רוה פרינץ, מגשרת בסכסוכים עסקיים ומשפחתיים, מוסמכת לעריכת ייפוי כוח מתמשך
יש מסמכים משפטיים שנערכים בעקבות אירוע שכבר התרחש – סכסוך, עסקה, פרידה או הליך משפטי. ייפוי כוח מתמשך שונה מהם. הוא נערך מתוך הסתכלות קדימה. לא משום שמישהו מצפה לגרוע מכל, אלא משום שהוא מבקש לשמור על הזכות לבחור גם ביום שבו לא יוכל עוד לקבל החלטות בעצמו.
בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים בוחרים לערוך ייפוי כוח מתמשך. חלקם עושים זאת בעקבות ניסיון אישי עם הורה או בן משפחה שאיבד את יכולתו לקבל החלטות. אחרים מבינים שמדובר בכלי חשוב של תכנון עתידי, המאפשר להם לקבוע מראש מי יטפל בענייניהם וכיצד יתנהלו חייהם אם יגיע היום שבו לא יוכלו להבין בעניין שלגביו ניתן ייפוי הכוח ולקבל החלטות בעניינו.
אולם למרות העלייה במודעות, רבים עדיין סבורים כי מדובר בטופס שיש למלא או במסמך שמטרתו היחידה היא לבחור מיופה כוח. בפועל, התהליך עמוק ומשמעותי הרבה יותר.
מניסיוני, השאלה החשובה ביותר אינה "את מי אתה רוצה למנות?", אלא "מה חשוב לך שיקרה בעתיד?"
התשובה לשאלה הזו אינה תמיד פשוטה. היא מחייבת לעצור לרגע, לחשוב על החיים שנבנו במשך שנים, על המשפחה, על הבית, על העסק, על הערכים ועל הרצונות האישיים. רק לאחר מכן ניתן להתחיל לנסח מסמך שישקף באמת את רצונו של הממנה.
מהו ייפוי כוח מתמשך?
ייפוי כוח מתמשך הוא הסדר משפטי המעוגן בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, המאפשר לכל אדם בגיר, כל עוד הוא מבין את משמעות החלטותיו, לקבוע מראש מי יטפל בענייניו האישיים, הרכושיים והבריאותיים אם בעתיד יאבד את היכולת להבין בעניין שלגביו ניתן ייפוי הכוח ולקבל החלטות בעניינו.
בניגוד לאפוטרופסות, שבה בית המשפט הוא שממנה אדם שיקבל החלטות עבור מי שאיבד את כשירותו, ייפוי כוח מתמשך מאפשר לאדם עצמו לבחור מראש את האדם או האנשים שבהם הוא נותן אמון, להגדיר את סמכויותיהם ואף להשאיר להם הנחיות מפורטות שיסייעו להם לפעול בהתאם לרצונו.
במילים אחרות, במקום שאחרים יקבלו החלטות במקומו, הוא זה שמחליט מראש כיצד ייראו הדברים.
הרבה מעבר לזהות מיופה הכוח
כאשר אנשים מגיעים לפגישה הראשונה, הם בדרך כלל בטוחים שההחלטה המרכזית היא מי יהיה מיופה הכוח.
"אני רוצה למנות את אשתי."
"אני רוצה למנות את הבת שלי."
"אני מתלבט בין שני הילדים."
אלו כמובן החלטות חשובות, אך הן אינן לב התהליך.
אני נוהגת להסביר שהשאלה הראשונה אינה מי יקבל החלטות, אלא כיצד הייתי רוצה שההחלטות יתקבלו.
האם חשוב להמשיך להתגורר בבית כל עוד הדבר אפשרי?
האם יש נכס משפחתי שלא הייתי רוצה למכור אלא אם אין ברירה?
האם חשוב לי שהנכדים ימשיכו להגיע אליי גם אם מצבי ישתנה?
האם יש עסק שבניתי במשך עשרות שנים ושאני מבקש לשמור על המשכיותו?
האם יש אדם נוסף שהייתי רוצה שיתייעצו איתו לפני החלטות משמעותיות?
ככל שמעמיקים בשיחה, מתברר שבדרך כלל האדם אינו חושש רק מהשאלה מי יחתום בשמו על מסמכים. הוא מבקש לשמור על אורח החיים שבנה ועל הערכים שמלווים אותו.
דווקא משום כך, ייפוי כוח מתמשך אינו מתחיל במילוי טופס. הוא מתחיל בהקשבה.
לכל אדם יש סיפור חיים אחר
אין שני ייפויי כוח מתמשכים זהים.
כך למשל, הגיע אליי אדם שניהל עסק משפחתי במשך למעלה משלושים שנה. בתחילת הפגישה הוא היה בטוח שכל שעליו לעשות הוא למנות את בנו כמיופה כוח לענייני רכוש.
ככל שהתקדמה השיחה התברר שהחשש האמיתי שלו כלל אינו קשור לכסף. הוא חשש שאם לא יוכל לנהל את העסק, ימהרו למכור אותו, למרות שמבחינתו העסק היה הרבה יותר ממקור פרנסה. הוא היה מפעל חייו.
רק לאחר שיחה מעמיקה הצלחנו לנסח הנחיות שישקפו את רצונו ויאפשרו למיופה הכוח להבין מהם השיקולים שחשובים לו באמת.
במקרה אחר הגיעה אליי אלמנה שביקשה למנות את אחת מבנותיה. היא הסבירה שהבת מתגוררת בסמוך אליה ומלווה אותה כבר שנים בעניינים רפואיים. במהלך הפגישה היא אמרה משפט שנחרת בזיכרוני:
"אני לא מפחדת שלא יטפלו בי. אני מפחדת שיחשבו שאהבתי ילדה אחת יותר מהאחרים."
המשפט הזה ממחיש עד כמה ייפוי כוח מתמשך אינו עוסק רק במשפט. הוא עוסק גם במשפחה, ברגשות ובמערכות יחסים.
לעיתים, מאחורי בחירה שנראית פשוטה, מסתתר רצון עמוק לשמור על שלום המשפחה גם בעתיד.
ההנחיות המקדימות – המקום שבו קולו של הממנה נשמע
החוק מאפשר לממנה להוסיף הנחיות מקדימות שיסייעו למיופיי הכוח להבין כיצד היה רוצה שינהלו את ענייניו.
בעיניי, זהו אחד החלקים החשובים ביותר במסמך.
אפשר כמובן להסתפק במינוי מיופה כוח, אך כאשר מוסיפים הנחיות אישיות, המסמך הופך להיות הרבה יותר מדויק.
יש מי שמבקשים להמשיך להתגורר בביתם ככל שהדבר יתאפשר.
יש מי שמבקשים שלא למכור נכס מסוים ללא צורך ממשי.
אחרים מבקשים לשמור על תרומות קבועות שנהגו לתת במשך שנים, להמשיך לתמוך בבן משפחה מסוים או לשמור על פעילות עסקית שנבנתה לאורך זמן.
לא כל רצון ניתן לצפות מראש, ולא כל תרחיש ניתן לכתוב במסמך.
אבל בהחלט ניתן להשאיר למיופיי הכוח מצפן ערכי שיסייע להם לקבל החלטות גם במצבים שלא ניתן היה לחזות מראש.
וכאן בדיוק נמצא הערך המוסף של התהליך.
המטרה אינה רק שהמסמך יהיה תקין מבחינה משפטית. המטרה היא שגם בעוד שנים, כאשר יידרשו לקבל החלטות, יוכלו מיופי הכוח להבין מה באמת היה חשוב לממנה.
האם כדאי לשתף את בני המשפחה?
זו אחת השאלות שכמעט כל אדם שואל את עצמו במהלך עריכת ייפוי כוח מתמשך, והיא גם אחת השאלות שאין לה תשובה אחת נכונה.
החוק אינו מחייב לשתף את בני המשפחה. אין חובה לקבל את הסכמת הילדים, האחים או כל אדם אחר. ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך אישי, והבחירה במיופה הכוח היא של הממנה בלבד.
יחד עם זאת, במקרים רבים אני מוצאת שנכון לעצור ולחשוב גם על ההיבט המשפחתי.
לעיתים עצם קיומה של שיחה משפחתית, בזמן שהממנה בריא, צלול ויכול להסביר את רצונו במילותיו שלו, עשויה למנוע אי-הבנות בעתיד.
אני מדגישה – לא בכל משפחה.
יש משפחות שבהן שיחה כזו תחזק את תחושת הביטחון ותאפשר לכל אחד להבין את מקומו. יש גם משפחות שבהן היא עלולה לעורר מתחים, ולכן נכון יהיה לקיים שיחות נפרדות או להימנע משיתוף רחב. כל מקרה נבחן לגופו, בהתאם לרצון הממנה ולמערכת היחסים המשפחתית.
אבל כאשר הדבר מתאים, יש לשיחה הזו ערך גדול.
לא פעם אדם בוחר למנות רק אחד מילדיו כמיופה כוח. זו בחירה לגיטימית לחלוטין. לעיתים אותו ילד מתגורר קרוב יותר, זמין יותר, בעל ניסיון בניהול כספים, או פשוט האדם שהממנה סומך עליו ביותר.
אלא שאם בני המשפחה האחרים מגלים זאת רק לאחר שייפוי הכוח נכנס לתוקף, הם עלולים לפרש את הבחירה כהעדפה אישית או כחוסר אמון בהם.
בפועל, פעמים רבות אין לכך כל קשר.
אני זוכרת אדם שאמר לי: "אני רוצה למנות את בתי הבכורה, אבל אני מפחד שהבן שלי ייפגע."
שאלתי אותו אם שוחח עם ילדיו על כך.
הוא השיב שלא, משום שחשש מהתגובה.
בסופו של דבר הוא בחר לקיים שיחה משפחתית. הוא הסביר לבנו שאחותו היא זו שמלווה אותו לבדיקות רפואיות, מתגוררת במרחק עשר דקות ממנו ויכולה להגיע בכל שעה, בעוד שהוא מתגורר בחו"ל.
השיחה לא הייתה פשוטה, אבל היא אפשרה לכל אחד להבין שהבחירה לא נבעה ממידת האהבה, אלא משיקולים מעשיים.
לא כל משפחה תבחר בדרך הזו, אך כאשר היא מתאימה, היא עשויה להפחית מתחים ולחזק את ההבנה שרצון הממנה הוא שעומד במרכז.
ייפוי כוח מתמשך שונה גם במובן נוסף
בעוד שצוואה נשמרת בדרך כלל חסויה עד לאחר פטירת המצווה, ייפוי כוח מתמשך נחשף כבר בשלב עריכתו.
מיופיי הכוח נדרשים לחתום על המסמך, ולעיתים גם בני משפחה נוספים מודעים להחלטות שהתקבלו. לכן, כבר במועד עריכת ייפוי הכוח עשויות להיות להחלטות השפעות על מערכות היחסים במשפחה. זו אחת הסיבות לכך שכדאי להקדיש מחשבה לא רק לתוכן המסמך, אלא גם לאופן שבו מנהלים את השיח סביבו.
מיופה כוח אחד או כמה?
זו אחת ההתלבטויות הנפוצות ביותר.
יש מי שמרגישים שאם ימנו רק ילד אחד, האחרים ייפגעו.
מנגד, יש מי שסבורים שמינוי של כל הילדים יחד הוא הפתרון הנכון ביותר.
האמת היא שאין תשובה אחת.
לעיתים נכון למנות אדם אחד בלבד, משום שהוא האדם המתאים ביותר לתפקיד.
במקרים אחרים נכון למנות כמה מיופי כוח, או לחלק ביניהם תחומי אחריות.
כך למשל, ייתכן שאחד הילדים הוא רואה חשבון ובקיא בניהול כספים, בעוד אחותו היא זו שמלווה את ההורה בעניינים רפואיים ומכירה היטב את צרכיו האישיים.
במצב כזה ייתכן שנכון יהיה לחלק את תחומי האחריות ביניהם.
לעומת זאת, יש משפחות שבהן כל החלטה משותפת הופכת למחלוקת. במקרים כאלה דווקא מינוי של כמה מיופי כוח שצריכים לקבל כל החלטה יחד עלול להקשות על קבלת החלטות בשעת הצורך.
לכן, לפני שמחליטים, חשוב לא רק לשאול מי מתאים לתפקיד, אלא גם כיצד מתקבלות החלטות במשפחה כבר היום.
אולם גם לאחר שהוחלט מי יהיו מיופי הכוח, נותרת שאלה חשובה נוספת: כיצד מבטיחים שייפוי הכוח המתמשך לא יהיה רק מסמך המשקף את רצון הממנה, אלא גם מסמך שניתן יהיה ליישם בפועל?
בין הרצון למציאות
בניגוד לצוואה, המשקפת את רצונו של המצווה בלבד, ייפוי כוח מתמשך יוצר מערכת יחסים משפטית כבר במועד עריכתו.
מיופה הכוח אינו רק אדם שנבחר לתפקיד; הוא נדרש להסכים לקבל על עצמו אחריות משמעותית, להבין את היקפה ולפעול בעתיד בהתאם לרצון הממנה.
משום כך, עריכת ייפוי כוח מתמשך אינה עוסקת רק בשאלה מה מבקש הממנה, אלא גם בשאלה כיצד ניתן יהיה להגשים את רצונו כאשר יגיע היום.
לעיתים הרצון הוא שכל החלטה תתקבל בהסכמה של כל מיופי הכוח, או שכל פעולה תהיה מותנית בהתייעצות עם בני משפחה נוספים. אלו בקשות לגיטימיות, ולעיתים הן אף משקפות רצון לשמור על איזון בין בני המשפחה. עם זאת, ככל שההסדר מורכב יותר, כך עלול לגדול הקושי ליישמו במצבים שבהם נדרשת קבלת החלטות מהירה או כאשר מתעוררות מחלוקות בין מיופיי הכוח.
משום כך, הוראות ברירת המחדל שקבע המחוקק אינן רק הסדרים טכניים. במקרים רבים הן נועדו ליצור מסגרת מעשית שתאפשר לייפוי הכוח לפעול גם במצבים שלא ניתן היה לצפות מראש.
במסגרת עריכת ייפוי כוח מתמשך אני שואלת לא פעם לא רק "מה היית רוצה שיקרה?", אלא גם "האם ההוראה הזו תאפשר למיופה הכוח לפעול גם בעוד עשר או עשרים שנה?".
לעיתים, הוראה פשוטה וברורה תגשים את רצון הממנה טוב יותר מהוראה מפורטת שקשה יהיה ליישם. המטרה אינה לנסח את ייפוי הכוח הארוך או המפורט ביותר, אלא את זה שיאפשר למיופה הכוח לפעול בביטחון, בהתאם לרצון הממנה, גם כאשר המציאות תהיה מורכבת מכפי שניתן לצפות היום.
השאלות שלא מופיעות בטופס
אחד הדברים שאני אומרת כמעט בכל פגישה הוא שהטופס אינו שואל את כל השאלות החשובות.
הוא אינו שואל האם חשוב לכם להמשיך לאכול את ארוחת השישי המשפחתית.
הוא אינו שואל האם תרצו להמשיך להתגורר בביתכם כל עוד הדבר אפשרי.
הוא אינו שואל האם חשוב לכם לשמור על עסק משפחתי שבניתם במשך עשרות שנים.
הוא גם אינו שואל האם יש אדם מסוים שחשוב לכם שמיופה הכוח יתייעץ איתו לפני קבלת החלטות משמעותיות.
אלו אינן שאלות משפטיות.
אלו שאלות של חיים.
משום כך, חשוב להקדיש להן זמן.
לא פעם במהלך הפגישה אדם עוצר ואומר: "לא חשבתי על זה."
זו בדיוק מטרת התהליך.
לא למהר למלא את המסמך, אלא לחשוב יחד כיצד הוא יפעל בעוד חמש, עשר או עשרים שנים.
טעויות שכדאי להימנע מהן
לאורך השנים זיהיתי מספר טעויות שחוזרות על עצמן.
הראשונה היא הבחירה במיופה כוח רק כדי "לא לפגוע" באדם אחר.
ייפוי כוח מתמשך אינו תחרות בין הילדים ואינו מבחן של אהבה. מיופה הכוח צריך להיות האדם המתאים ביותר לתפקיד, ולא בהכרח האדם שעלול להיעלב אם לא ימונה.
טעות נוספת היא ניסוח כללי מדי.
ככל שהמסמך משקף טוב יותר את רצון הממנה, כך קל יותר למיופה הכוח להבין כיצד לפעול במצבים מורכבים.
טעות שלישית היא לחשוב שייפוי כוח מתמשך הוא מסמך שאפשר לערוך פעם אחת ולשכוח ממנו.
החיים משתנים.
משפחה מתרחבת.
יש גירושין, נישואים, לידות, מעבר לחו"ל, שינויים ברכוש ולעיתים גם שינויים במערכות היחסים.
במקרים כאלה נכון לבחון האם ייפוי הכוח עדיין משקף את רצונו של הממנה.
טעות נוספת היא להתייחס רק לרכוש ולהתעלם מההיבט האישי.
ברוב המשפחות, ההחלטות הקשות ביותר אינן נוגעות לכסף, אלא לאיכות החיים, לטיפול, למקום המגורים ולשמירה על כבודו של האדם.
דווקא שם חשוב להשקיע מחשבה.
כשניסיון בגישור פוגש את ייפוי הכוח המתמשך
כמגשרת אני פוגשת משפחות גם לאחר שכבר התגלעו מחלוקות.
במקרים רבים אני מגלה שהוויכוח אינו מתחיל משום שמישהו פועל בחוסר תום לב.
הוא מתחיל משום שכל אחד מבני המשפחה בטוח שהוא יודע מה ההורה היה רוצה.
כאשר אין תשובה ברורה, כל אחד מפרש את המציאות אחרת.
זו אחת הסיבות לכך שאני מאמינה שתהליך יסודי של עריכת ייפוי כוח מתמשך אינו מסתכם בניסוח מסמך משפטי.
הוא מאפשר לעצור, לשאול שאלות, להבין מה באמת חשוב לממנה ולתרגם את הרצונות הללו למסמך ברור, שישמש מצפן למיופי הכוח בעתיד.
לעיתים, דווקא השיחה שמתקיימת סביב עריכת ייפוי הכוח חשובה לא פחות מהמסמך עצמו.
היא מאפשרת לאדם לומר בקול את הדברים החשובים לו ביותר, ולמשפחתו להבין את רצונו עוד כשהוא יכול להסביר אותו בעצמו.
ייפוי כוח מתמשך אינו סוף הדרך – הוא חלק מתכנון עתידי
אנשים רבים רואים בייפוי כוח מתמשך מסמך שנועד למקרה קיצון. בפועל, אני רואה בו חלק מתכנון רחב יותר של העתיד.
כשם שאנשים עורכים צוואה כדי להסדיר את חלוקת רכושם לאחר פטירתם, כך ייפוי כוח מתמשך נועד להסדיר את התקופה שבה הם עדיין בחיים, אך אינם יכולים עוד לקבל החלטות בעצמם.
שני המסמכים משלימים זה את זה, אך כל אחד מהם נועד למטרה אחרת.
צוואה נכנסת לתוקף לאחר הפטירה.
ייפוי כוח מתמשך נועד לתקופת החיים.
לכן, פעמים רבות נכון לבחון את התמונה המלאה ולוודא שהמסמכים השונים משקפים תפיסה אחידה ואת רצונו של האדם.
שאלות שכדאי לשאול לפני
לפני שמתחילים לערוך ייפוי כוח מתמשך, אני מציעה לעצור ולחשוב על מספר שאלות.
לא משום שיש עליהן תשובה נכונה, אלא משום שהן מסייעות להבין מה באמת חשוב.
- אם אצטרך עזרה בעתיד – מי האדם שאסמוך עליו שיפעל עבורי?
- האם אדם אחד מתאים לכל התחומים, או שנכון לחלק אחריות?
- אילו החלטות חשוב לי במיוחד שיתקבלו בדרך מסוימת?
- האם יש ערכים או עקרונות שהייתי רוצה שמיופי הכוח יכירו?
- האם יש בני משפחה שכדאי לשתף כבר עכשיו בהחלטות שקיבלתי?
- האם יש שינויים שחלו בחיי מאז שערכתי את המסמך בפעם הראשונה?
לעיתים עצם המחשבה על השאלות הללו משנה את האופן שבו האדם מבקש לערוך את ייפוי הכוח המתמשך.
שאלות נפוצות
האם כל אדם צריך לערוך ייפוי כוח מתמשך?
לא קיימת חובה לערוך ייפוי כוח מתמשך, וההחלטה היא אישית. עם זאת, אנשים רבים בוחרים לעשות זאת כדי שיוכלו לקבוע מראש מי יטפל בענייניהם וכיצד ינוהלו חייהם אם בעתיד יאבדו את היכולת לקבל החלטות בעצמם.
האם אפשר למנות יותר ממיופה כוח אחד?
כן. החוק מאפשר למנות יותר ממיופה כוח אחד ואף לקבוע כיצד יפעלו, יחד או בנפרד, וכן לחלק ביניהם תחומי אחריות בהתאם לצורכי הממנה.
האם ניתן לשנות ייפוי כוח מתמשך?
ככלל, כל עוד הממנה מבין את משמעות מעשיו ועומד בתנאים הקבועים בדין, ניתן לעדכן או לבטל את ייפוי הכוח המתמשך בהתאם להוראות החוק.
האם חייבים למנות את כל הילדים?
לא. הבחירה במיופה הכוח נתונה לממנה בלבד. אין חובה למנות את כל הילדים, וההחלטה צריכה להתבסס על מידת ההתאמה לתפקיד ועל רצונו של הממנה.
האם כדאי לשתף את בני המשפחה?
אין חובה לעשות זאת, והדבר תלוי בנסיבות המשפחתיות וברצונו של הממנה.
במקרים רבים שיחה מוקדמת עשויה לסייע בהבהרת השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטות ולהפחית אי-הבנות בעתיד, אך יש גם מצבים שבהם נכון לשמור על פרטיות.
לסיכום
ייפוי כוח מתמשך הוא אחד הכלים המשפטיים החשובים ביותר שנוצרו בשנים האחרונות. הוא מאפשר לכל אדם להשאיר בידיו את הזכות לבחור: מי יקבל החלטות עבורו, כיצד יפעלו מיופי הכוח ומהם הערכים שינחו אותם כאשר יידרשו לפעול בשמו.
אולם מניסיוני, ערכו האמיתי של התהליך אינו מתמצה במסמך עצמו.
הוא נמצא בשאלות שנשאלות לפני החתימה.
בשיחה שמאפשרת לאדם לעצור ולהגדיר מה באמת חשוב לו.
בהבנה שאין פתרון אחד שמתאים לכולם.
ובאפשרות לבנות מסמך המשקף לא רק הוראות משפטיות, אלא גם את האדם שמאחוריהן.
כאשר התהליך נעשה מתוך הקשבה, מחשבה ותכנון, ייפוי כוח מתמשך הופך להרבה יותר ממסמך משפטי. הוא הופך לביטוי של רצונו של האדם, של הערכים שעל פיהם בחר לחיות ושל האמון שהוא נותן באנשים הקרובים לו.
עו"ד בשמת רוה פרינץ מוסמכת לעריכת ייפוי כוח מתמשך, מגשרת בסכסוכים עסקיים ומשפחתיים ובעלת ניסיון בליווי אנשים ומשפחות בתהליכי קבלת החלטות ויישוב מחלוקות. במסגרת הליווי ניתן דגש להבנת רצון הממנה, להתאמת ייפוי הכוח המתמשך לנסיבותיו האישיות ולניסוח הנחיות מקדימות המשקפות את ערכיו, רצונותיו והעדפותיו.
תודה מיוחדת לעו"ד שי רוה, העוסק בין היתר, בתחום ייפוי הכוח המתמשך, על הערותיו והדיון המקצועי שהעשירו את כתיבת המאמר.
*האמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי פרטני. כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו ולהוראות הדין החלות עליו.
