עו"ד בשמת רוה פרינץ, מגשרת בסכסוכים עסקיים ומשפחתיים מורכבים, מרצה ומאמנת ליישוב סכסוכים

רגשות עוצמתיים בגישור ובמשא ומתן. על מה הם עשויים להעיד?

גישות מקובלות בפסיכולוגיה, בחקר רגשות ובתחום קבלת ההחלטות, ובהן עבודותיהם של דניאל כהנמן, ליסה פלדמן בארט, ג'יימס ראסל,

מצביעות על כך שרגשות אינם רק תגובה למצב, אלא חלק מהאופן שבו בני אדם מבינים מציאות, מפרשים סיטואציות ומקבלים החלטות.

הדבר מקבל ביטוי משמעותי במיוחד בחדר הגישור.

מגשרים פוגשים כמעט בכל הליך רגעים רגשיים עוצמתיים. לעיתים אלה התפרצויות כעס. לעיתים שתיקה.

לעיתים בכי, ציניות, חוסר אמון, קושי להקשיב או התעקשות שנראית לכאורה "לא פרופורציונלית".

הנטייה הטבעית היא לעיתים לנסות "להרגיע את החדר" מהר ככל האפשר, להחזיר את השיח לעובדות או לעבור מיד לפתרונות.

עם זאת, לא פעם, דווקא הרגעים הרגשיים הם הרגעים שבהם קורה משהו משמעותי בתוך התהליך.

סכסוך אינו רק אירוע משפטי או כלכלי. הוא גם אירוע רגשי.
ומשום כך, רגשות אינם בהכרח הפרעה להליך הגישור. הם חלק ממנו.

רגש הוא לא טעות

רגש אינו תקלה שצריך לכבות. רגש הוא מנגנון טבעי, שנועד להתריע, להגן ולעזור לנו להבין מה משמעותי עבורנו.

כאשר צד מגיב בעוצמה, לא תמיד מדובר בחוסר רצון להתקדם. לעיתים זו תגובה לכך שמשהו עמוק יותר הופעל בתוך הסיטואציה.

מאחורי תגובות רגשיות עוצמתיות עשויות להסתתר שאלות עמוקות כמו:

האם רואים אותי?
האם מתייחסים אליי בהגינות?
האם אני עדיין מחזיק בשליטה בתוך השיחה?
האם המקום שלי בטוח?

כאשר אדם מרגיש שלא שומעים אותו, שמזלזלים בו, שלא מבינים את הפגיעה שלו או שמנסים לכפות עליו פתרון, לעיתים מופיעות תגובות הגנתיות.

זה יכול לבוא לידי ביטוי בהתפרצות, אך גם בשתיקה. לעיתים בהאשמה, ולעיתים דווקא בהתעקשות על פרטים קטנים.

במקרים רבים, ההתנהגות עצמה אינה לב הסיפור, אלא סימן לכך שמשהו פנימי יותר מבקש הגנה.

רגשות בגישור פועלים על רצף

רגשות אינם קבועים. הם משתנים לאורך התהליך.

כעס עשוי להפוך לעצב.
חשש עשוי להתחלף בהקלה.
ולעיתים דווקא אחרי רגע רגשי מורכב מתאפשר לראשונה שיח מקדם.

גם רגשות שאנו נוטים להגדיר כ"שליליים" ממלאים תפקיד חשוב. מחקרים שונים מצביעים על כך שמצבי רוח שונים משפיעים באופן שונה על החשיבה וקבלת ההחלטות.

לעיתים דווקא רגשות כמו עצב או חשש מובילים לבחינה זהירה ומדויקת יותר של המציאות, בעוד שרגשות חיוביים מאפשרים גמישות, יצירתיות ופתיחות לפתרונות חדשים.

במובן הזה, כעס עשוי לסמן גבול שנחצה. פחד עשוי לבטא צורך בביטחון. עצב עשוי לשקף תחושת אובדן. הרגש אינו "האויב" של התהליך, אלא לעיתים הדרך להבין מה באמת חשוב לאדם שנמצא מולנו.

תחושת בטן בחדר הגישור

גם תחושת בטן מקבלת כיום מקום משמעותי יותר בשיח המקצועי על קבלת החלטות.

לא פעם צדדים אומרים במהלך גישור: "משהו פה מרגיש לי לא הוגן"

תחושות הן סובייקטיביות. הן עשויות לשקף ניסיון חיים, זיכרון, חשש או חוסר אמון שעדיין לא קיבלו ביטוי מלא.

עם זאת, תחושת בטן אינה סוף הבדיקה אלא תחילתה. בגישור חשוב לא רק להקשיב לאינטואיציה, אלא גם לברר מה עומד מאחוריה.

האם מדובר בפחד מטעות? בחוסר אמון? בניסיון עבר? במידע שחסר?

כאשר בוחנים את התחושות במקום להילחם בהן, קל יותר לייצר שיח מדויק ומאוזן יותר.

תפקיד המגשר מול רגשות עוצמתיים

גישור אינו עוסק רק בעובדות, במסמכים או בסעיפים להסכם.

במקרים רבים הוא עוסק גם במה שלא נאמר במפורש. בתחושת הצדק, בפגיעה שלא קיבלה מקום, בקושי לשחרר שליטה ובצורך להרגיש שמקשיבים לך באמת.

כך למשל, בגישור בין־דורי, אחת מהבנות, אישה בת 35, העלתה במהלך השיחה טענה שלפיה בילדותה לא חגגו לה בת מצווה.

לכאורה, מדובר באירוע רחוק שאינו קשור ישירות למחלוקת הנוכחית. גישור גם אינו טיפול רגשי, ותפקידו של המגשר אינו לנתח את הילדות של הצדדים.

עם זאת, אמירה כזו עשויה להעיד על תחושה עמוקה יותר של חוסר הוגנות, צורך בהכרה או חוויה מתמשכת של “לא רואים אותי”.

לעיתים, דווקא ההבנה של מה שנמצא מתחת לאמירה מאפשרת להבין טוב יותר גם את עוצמת הסכסוך בהווה.

אחד מתפקידיו המרכזיים של המגשר הוא לסייע לצדדים לעבור מהעמדות הגלויות אל האינטרסים והצרכים שנמצאים מתחת לפני השטח.

לא רק "מה אני דורש", אלא גם "למה זה חשוב לי".

במובן הזה, לרגשות יש משמעות בתוך ההליך. לעיתים הם מסמנים צורך שלא קיבל מענה, תחושת חוסר הוגנות, פחד מאובדן שליטה, צורך בהכרה או קושי להרגיש בטוח בתוך הסיטואציה.

מתן מקום לדברים אינו אומר שההליך הופך לטיפול רגשי.

תפקידו של המגשר הוא לאפשר שיח בטוח ומדויק יותר, תוך שמירה על גבולות ההליך ועל יכולתם של הצדדים לקבל החלטות באופן עצמאי ומודע.

רגשות והיכולת להגיע להסכמות

אנשים מקבלים החלטות לא רק מתוך היגיון, אלא גם מתוך תחושת ביטחון, הוגנות והכרה.

כאשר אדם מרגיש שלא רואים אותו, שהוא מותקף או שאין לו שליטה בתוך ההליך, קשה לו מאוד להתגמש, גם כאשר הפתרון נראה נכון "על הנייר".

לעומת זאת, כאשר מצליחים לייצר מרחב בטוח יותר לשיח, מתאפשר לעיתים מעבר מהתגוננות להקשבה, ומעמדות נוקשות לבחינת אפשרויות.

במובן הזה, רגשות אינם בהכרח מכשול להסכמה. לעיתים הם הדרך להבין מה נדרש כדי שהסכמה תהיה אפשרית.

מה אפשר ללמוד מרגעים רגשיים בחדר הגישור?

להבנתי, לא כל רגע רגשי בחדר הגישור הוא סימן לכך שההליך “מאבד שליטה”.

לפעמים דווקא ברגעים האלה מתחיל להתבהר מה באמת מפעיל את הסכסוך.

כאשר מצליחים לעצור רגע, להקשיב, ולא למהר מיד לפתרון, נפתחת אפשרות להבין מה נמצא מתחת לעמדות, לכעס או לשתיקה.

מהם הצרכים, החששות והאינטרסים שמניעים את הצדדים בתוך הסכסוך.

לא כל כעס צריך להשתיק.
לא כל שתיקה מעידה על חוסר שיתוף פעולה.
ולא כל רגע רגשי הוא בהכרח מכשול להתקדמות.

מניסיוני, דווקא בתוך המקומות המורכבים ביותר בחדר, עשויה להיפתח אפשרות לשיח אחר. מדויק יותר, קשוב יותר ולעיתים גם כזה שמאפשר תנועה שלא הייתה אפשרית בתחילת הדרך.

בתוך הקושי, לפעמים שוכנת גם ההזדמנות.

*המידע במאמר זה מובא לצרכי מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי