עו"ד בשמת רוה פרינץ, מגשרת בסכסוכים עסקיים ומשפחתיים מורכבים, מרצה ומאמנת ליישוב סכסוכים
גישור הוא הליך שמבוסס על הסכמה. הצדדים יושבים יחד, בסיוע מגשר, ומנסים להגיע להסדר שמותאם לצרכים שלהם, לאינטרסים שלהם ולמציאות שבה הם פועלים.
כאשר מדובר בסכסוך מקומי, שאלת האכיפה של הסדר גישור מוסדרת בדרך כלל במסגרת הדין המקומי. עם זאת, כאשר מדובר בסכסוך מסחרי בין-לאומי, התמונה מורכבת יותר: מה קורה כאשר צדדים ממדינות שונות הגיעו להסדר בגישור, ואחד מהם אינו מקיים אותו? האם הצד השני צריך לפתוח הליך משפטי חדש במדינה אחרת? האם ניתן להסתמך על ההסדר במדינה שבה מתנהל הליך נוסף?
כדי להתמודד עם הקושי הזה נוצרה אמנת סינגפור בדבר הסדרי גישור בין-לאומיים.
מהי אמנת סינגפור?
אמנת סינגפור היא אמנה בינלאומית שנועדה ליצור מסגרת לאכיפה של הסדרי גישור מסחריים בין-לאומיים ולהסתמכות עליהם במדינות שהן צד לאמנה.
היא נועדה לתת להסדר שהושג בגישור משמעות מעשית גם מעבר לגבולות המדינה שבה נערך ההליך, ולצמצם את הצורך לפתוח מחדש את הסכסוך כולו כהתדיינות משפטית רגילה במדינה אחרת.
כך, כאשר צדדים לסכסוך מסחרי בין-לאומי מגיעים להסדר בגישור, ההסדר אינו נשאר רק "הסכמה טובה על הנייר".
אם אחד הצדדים אינו עומד בהתחייבויותיו, הצד השני עשוי לפנות לבית משפט במדינה שהיא צד לאמנה, ולבקש לתת להסדר תוקף מתאים בהתאם להוראות האמנה והדין המקומי.
המשמעות היא חיזוק הוודאות המשפטית והעסקית סביב הגישור, והפיכת הגישור לכלי משמעותי יותר לניהול סכסוכים עסקיים חוצי גבולות.
עם זאת, חשוב להבחין בין מדינות שחתמו על האמנה לבין מדינות שהאמנה כבר חלה בהן בפועל.
חתימה על האמנה אינה מספיקה כשלעצמה. בדרך כלל נדרש גם הליך של אשרור, קבלה, אישור או הצטרפות, ורק לאחר מכן האמנה נכנסת לתוקף ביחס לאותה מדינה.
לכן, כאשר בוחנים אם ניתן להסתמך על אמנת סינגפור במקרה מסוים, יש לבדוק אם המדינות הרלוונטיות הן אכן מדינות שהאמנה בתוקף לגביהן במועד הרלוונטי, ולא רק מדינות שחתמו עליה. רשימת המדינות מתעדכנת מעת לעת, ולכן לפני הסתמכות מעשית חשוב לבדוק את סטטוס האמנה במקורות הרשמיים.
מה הקשר בין האמנה לבין התקנות בישראל?
ישראל פעלה ליישום אמנת סינגפור במסגרת הדין הישראלי. בהמשך לכך הותקנו תקנות בתי המשפט (יישום אמנת סינגפור בדבר הסדרי גישור בין-לאומיים), התשפ״ה-2025.
חשוב לדייק: התקנות הישראליות אינן מחליפות את האמנה ואינן מפרטות מחדש את כל הוראותיה.
הן קובעות בעיקר את המסגרת הדיונית בישראל, כלומר, כיצד מגישים לבית המשפט בקשה הנוגעת להסדר גישור בין-לאומי שחלה עליו האמנה.
לפי התקנות, בקשה לתת תוקף של פסק דין להסדר גישור בין-לאומי מוגשת כבקשה בכתב, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, ובית המשפט פועל לפי הוראות אמנת סינגפור.
על אילו הסדרי גישור האמנה חלה?
אמנת סינגפור אינה חלה על כל הסדר גישור. היא מתמקדת בהסדרים מסוימים: הסדרי גישור מסחריים בין-לאומיים.
ככלל, מדובר בהסדר שצריך לעמוד בכמה תנאים מרכזיים:
הוא צריך להיות הסדר בכתב
הוא צריך לנבוע מהליך גישור
הוא צריך לעסוק בסכסוך מסחרי
והוא צריך להיות בעל אופי בין-לאומי
הבין-לאומיות יכולה להתבטא, למשל, בכך שלצדדים יש מקומות עסקים במדינות שונות, או בכך שחלק משמעותי מההתחייבויות לפי ההסדר אמור להתבצע במדינה אחרת.
הגדרת הגישור באמנה רחבה יחסית. לא הכותרת הפורמלית של ההליך היא העיקר, אלא המהות: הליך שבו הצדדים מנסים ליישב את הסכסוך בדרכי הסכמה, בסיוע צד שלישי שאינו מוסמך לכפות עליהם פתרון.
זו נקודה חשובה גם מבחינה גישורית: המגשר אינו שופט ואינו בורר. הוא אינו מכריע בסכסוך, אלא מסייע לצדדים לנהל שיח, להבין אינטרסים, לבחון אפשרויות ולהגיע להסכמות מרצונם.
על אילו הסדרים האמנה אינה חלה?
כדי להבין את חשיבות האמנה, חשוב להבין גם את גבולותיה.
אמנת סינגפור אינה מיועדת לכל סוגי הסכסוכים. היא אינה חלה, בין היתר, על הסדרים שנעשו לצרכים אישיים, משפחתיים או ביתיים: על ענייני משפחה; על ענייני ירושה; ועל ענייני עבודה.
בנוסף, האמנה אינה חלה על הסדרים שכבר אושרו על ידי בית משפט וניתנים לאכיפה כפסק דין, או על הסדרים שניתנים לאכיפה כפסק בוררות.
לכן, למשל, הסכם גירושין, הסדר ירושה משפחתי או סכסוך עבודה אינם ההקשר הרגיל של אמנת סינגפור.
האמנה מכוונת בעיקר לעולם המסחרי: חברות, ספקים, שותפים עסקיים, עסקאות בין-לאומיות, פרויקטים חוצי גבולות וסכסוכים מסחריים שבהם יש חשיבות לוודאות ולאפשרות אכיפה מעבר למדינה אחת.
מה נקבע בתקנות הישראליות?
התקנות הישראליות קובעות את אופן יישום האמנה בישראל.
הן מגדירות "הסדר גישור בין-לאומי" כהסדר שחלה עליו אמנת סינגפור, וקובעות כי בית המשפט ידון בבקשה בהתאם להוראות האמנה.
הדרך הדיונית שנקבעה בישראל היא הגשת בקשה בכתב לתת תוקף של פסק דין להסדר גישור בין-לאומי.
מדובר בבקשה שמוגשת לפי תקנות סדר הדין האזרחי, אלא אם קיימת הוראה מיוחדת בתקנות הייעודיות.
כלומר, כאשר צד מבקש להסתמך בישראל על הסדר גישור בין-לאומי שחלה עליו האמנה, עליו לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה ולבסס כי אכן מדובר בהסדר העומד בתנאי האמנה.
חשוב להבחין: הסדר גישור בין-לאומי אינו פסק חוץ
פסק חוץ, היינו, פסק דין שניתן על ידי בית משפט במדינה זרה, אינו נאכף בישראל באופן אוטומטי.
ככל שמבקשים לאכוף אותו בישראל, יש לפעול לפי הדין החל על אכיפת פסקי חוץ והכרה בהם.
לעומת זאת, אמנת סינגפור עוסקת במסלול אחר: מתן תוקף להסדרי גישור מסחריים בין-לאומיים שחלה עליהם האמנה.
אילו מסמכים חשובים בהליך כזה?
לפי האמנה, צד שמבקש להסתמך בישראל על הסדר גישור בין-לאומי צריך להציג את ההסדר החתום, וכן ראיה לכך שההסדר נבע מהליך גישור.
ראיה כזו יכולה להיות, למשל, חתימת המגשר על ההסדר, אישור מהמגשר שהתקיים הליך גישור, אישור של מוסד גישור, או ראיה אחרת שבית המשפט יראה בה מספקת.
חשוב לשים לב גם לשאלת השפה. לא בכל מקרה קיימת חובה אוטומטית לצרף תרגום לעברית כבר בשלב הראשון, אך התקנות מאפשרות לבית המשפט להורות על הגשת תרגום לעברית של ההסדר או של מסמכים נוספים. לכן, כאשר ההסדר נערך בשפה זרה, נכון להיערך מראש גם לאפשרות שתידרש הגשת תרגום מתאים.
האם בית המשפט חייב לתת תוקף להסדר?
לא. האמנה אינה יוצרת אכיפה אוטומטית של כל הסדר גישור בין-לאומי.
בית המשפט רשאי לבחון אם ההסדר עומד בתנאי האמנה ואם מתקיימת אחת מעילות הסירוב הקבועות בה.
כך, למשל, עשויה להתעורר שאלה אם אחד הצדדים היה חסר כשרות, אם ההסדר אינו תקף, אינו מחייב או אינו ניתן לביצוע, אם ההתחייבויות כבר בוצעו, אם ההסדר אינו ברור דיו, אם הייתה הפרה חמורה של חובות המגשר או של כללי ההליך, או אם מתן התוקף להסדר מנוגד לתקנת הציבור.
כלומר, האמנה מחזקת את מעמדו של הסדר הגישור הבין-לאומי, אך אינה מבטלת את שיקול הדעת של בית המשפט ואינה שוללת הגנות בסיסיות של צדדים.
למה זה חשוב לעסקים?
בעולם עסקי גלובלי, סכסוכים אינם נעצרים בגבולות מדינה. חברה ישראלית יכולה להתקשר עם ספק בחו״ל, שותף עסקי במדינה אחרת, משקיע זר או לקוח בין־לאומי.
כאשר מתעורר סכסוך, הצדדים עשויים להעדיף גישור: הליך קצר, דיסקרטי, גמיש ופחות פומבי מהתדיינות משפטית.
אבל כדי שגישור יהיה כלי אפקטיבי באמת בסכסוכים מסחריים בין-לאומיים, הצדדים צריכים לדעת שההסדר שאליו הגיעו אינו תלוי רק ברצון הטוב של הצד השני.
אמנת סינגפור מבקשת לתת מענה בדיוק לנקודה הזו.
היא מוסיפה להסדרי גישור מסחריים בין-לאומיים שכבת ודאות חשובה, ומחזקת את האפשרות להסתמך עליהם גם מחוץ למדינה שבה נערך הגישור.
עם זאת, במקרה מעשי חשוב לבדוק לא רק אם מדובר בהסדר גישור מסחרי בין-לאומי, אלא גם אם המדינות הרלוונטיות הן מדינות שהאמנה חלה בהן במועד הרלוונטי.
כלומר, לא די בכך שמדינה חתמה על האמנה; יש לבדוק אם האמנה כבר נכנסה לתוקף ביחס אליה.
למה זה חשוב לעורכי דין?
עבור עורכי דין המלווים עסקאות, סכסוכים מסחריים או הליכי גישור בין-לאומיים, המשמעות היא פרקטית מאוד.
כאשר מנסחים הסדר גישור מסחרי בין-לאומי, חשוב לחשוב כבר בזמן אמת על האפשרות שבעתיד יהיה צורך לתת לו תוקף או להסתמך עליו במדינה אחרת.
לכן כדאי להקפיד, בין היתר, על ניסוח ברור ומלא של ההתחייבויות, על זיהוי מדויק של הצדדים, על תיעוד הקשר בין ההסדר לבין הליך הגישור, על הגדרת מועדים, חיובים ותנאי ביצוע, ועל שמירת מסמכים שיכולים להוכיח כי ההסדר אכן נבע מגישור.
הסדר טוב אינו רק הסדר שמסיים את המחלוקת באותו רגע. הסדר טוב הוא גם כזה שניתן להבין, לבצע, ובמידת הצורך, להציג לבית המשפט.
מבט גישורי: הסכמה עם משמעות מעשית
אמנת סינגפור משקפת הכרה הולכת וגוברת בחשיבותו של הגישור גם בזירה המסחרית הבין-לאומית.
גישור אינו רק הליך "רך" או שיחה נעימה לסיום סכסוך.
במקרים רבים הוא מאפשר לצדדים לבנות פתרון שמותאם טוב יותר למציאות העסקית שלהם: פתרון ששומר על מערכות יחסים, חוסך זמן ועלויות, מצמצם חשיפה ציבורית, ומאפשר לצדדים לשלוט בתוצאה במקום למסור אותה להכרעה חיצונית.
כאשר להסכמה הזו יש גם מנגנון משפטי שמאפשר לתת לה תוקף במישור הבין-לאומי, הגישור מקבל מעמד חזק יותר.
הצדדים עדיין בוחרים את הפתרון בעצמם.
המגשר עדיין אינו מכריע ואינו כופה.
אבל ההסדר שאליו הגיעו הצדדים עשוי לקבל משמעות מעשית רחבה יותר, גם מחוץ לגבולות המדינה שבה נערך ההליך.
סיכום
תקנות בתי המשפט ליישום אמנת סינגפור, התשפ״ה-2025, מסדירות את הדרך שבה ניתן לפנות בישראל לבית המשפט בבקשה לתת תוקף של פסק דין להסדר גישור בין-לאומי שחלה עליו אמנת סינגפור.
התקנות אינן עוסקות בכל סוגי הגישור, ואמנת סינגפור עצמה אינה חלה על ענייני משפחה, ירושה, עבודה או צרכנות אישית. עיקר עניינה הוא בהסדרי גישור מסחריים בין-לאומיים, שנעשו בכתב ונבעו מהליך גישור.
המשמעות רחבה יותר מההליך הפרוצדורלי: מדובר בצעד נוסף בחיזוק מעמדו של הגישור ככלי מקצועי, אפקטיבי ובעל משמעות משפטית ממשית גם בסכסוכים מסחריים מורכבים.
בעולם שבו סכסוכים עסקיים חוצים גבולות, גם הכלים ליישובם צריכים להיות מותאמים למציאות בין-לאומית. אמנת סינגפור והתקנות הישראליות שנקבעו בעקבותיה הן חלק מהמענה לכך.
*האמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי, חוות דעת משפטית או תחליף לקבלת ייעוץ פרטני. יישום אמנת סינגפור והתקנות הרלוונטיות תלוי בנסיבותיו של כל מקרה, בזהות הצדדים, באופי ההסדר, במדינות המעורבות, במסמכים שנערכו במסגרת הגישור ובהוראות הדין הרלוונטיות. מומלץ לפנות לייעוץ משפטי מתאים לפני נקיטת פעולה או הסתמכות על הסדר גישור בין-לאומי.
