תיקון חוק החוזים ופרשנות חוזים עסקיים: כשהמילים בהסכם פוגשות את המציאות

עו"ד בשמת רוה פרינץ, מגשרת בסכסוכים עסקיים ומשפחתיים מורכבים, מרצה ומאמנת ליישוב סכסוכים

זה קורה לא מעט בסכסוכים עסקיים.

שני צדדים יושבים סביב אותו שולחן, מול אותו הסכם, וכל אחד מהם קורא אותו אחרת.

אחד אומר: "זה כתוב במפורש".
השני משיב: "אבל זו לא הייתה הכוונה".
ולפעמים שניהם באמת מאמינים שהם צודקים.

בדיוק בנקודה הזו נולדות מחלוקות חוזיות רבות. לא תמיד משום שמישהו ביקש להפר הסכם. לפעמים משום שההסכם לא אמר מספיק.

לפעמים משום שהמציאות השתנתה.

לפעמים משום שהצדדים התנהלו במשך תקופה בדרך מסוימת, ורק כשהיחסים הידרדרו חזרו אל המילים הכתובות וגילו שכל צד נתן להן משמעות אחרת.

תיקון מספר 3 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, נכנס בדיוק אל המרחב הזה.

הוא משנה את סעיף 25 לחוק החוזים, העוסק בפירוש חוזה, ומבקש לחזק את הוודאות בעיקר בחוזים עסקיים.

המשמעות המרכזית היא זו: כאשר מדובר בחוזה עסקי, החוק נותן משקל משמעותי במיוחד ללשון החוזה. במילים פשוטות, מה שנכתב בפועל בהסכם חשוב מאוד.

תזכיר משרד המשפטים הציג את מטרת התיקון כהוספת כלל פרשנות ייחודי לחוזים בעלי מאפיינים עסקיים מובהקים.

כאשר בוחנים אם התיקון חל על חוזה מסוים, יש לבדוק את נוסח החוק, את מועד ההתקשרות ואת נסיבות החוזה.

מה קובע תיקון סעיף 25 לחוק החוזים?

סעיף 25 לחוק החוזים עוסק בפירוש חוזה. לפי נוסחו המתוקן:

"אופן הפרשנות של חוזה והראיות שיהיו קבילות לפירושו יהיו ככל אשר הסכימו הצדדים; לא הסכימו הצדדים על אופן פרשנות החוזה, יפורש החוזה בהתאם ליתר הוראות סעיף זה".

כלומר, עוד לפני ששואלים מהי הפרשנות הנכונה של ההסכם, בודקים האם הצדדים קבעו בעצמם כיצד יש לפרש אותו ואילו ראיות ניתן יהיה להביא לצורך הפרשנות.

אם הצדדים לא קבעו הוראה כזו, בוחנים את סוג החוזה.

בחוזה עסקי, החוק נותן משקל מרכזי ללשון החוזה. אלא שגם כאן, אין מדובר בכלל מוחלט.

החוק משאיר מקום למצבים שבהם פרשנות לפי הלשון בלבד מובילה לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת, או כאשר קיימת סתירה בין הוראות שונות בחוזה.

לעומת זאת, כאשר מדובר בחוזה שאינו עסקי, וכן בחוזים אחידים, בחוזי עבודה ובהסכמים קיבוציים, נותר מקום רחב יותר לבחינת אומד דעת הצדדים מתוך החוזה ומנסיבות העניין.

לצד סוג החוזה, חשוב לבחון גם את נסיבות עריכתו: האם הצדדים היו מיוצגים על ידי עורך דין, מה היה ניסיונם המקצועי, האם היו ביניהם פערי מידע או יחסי אמון מיוחדים, ועד כמה ההסכם היה מפורט.

שאלות אלה עשויות להיות רלוונטיות במיוחד כאשר בוחנים אם הצדדים אכן קבעו ביניהם כללי פרשנות מחייבים, ומה המשקל שיש לתת ללשון ההסכם לעומת נסיבות העניין.

לכן, התיקון אינו "מוחק" את מלאכת הפרשנות.

הוא משנה את נקודת המוצא, בעיקר בחוזים עסקיים, ומזכיר עד כמה חשוב להבין לא רק מה נכתב בהסכם, אלא גם באיזה סוג הסכם מדובר, כיצד הוא נערך, ומי היו הצדדים בעת עריכתו.

ומה ביחס להלכת אפרופים?

אי אפשר לדבר על פרשנות חוזים בישראל בלי להזכיר את הלכת אפרופים.

במשך שנים עמדה ההלכה במרכז הדיון בשאלה כיצד מפרשים חוזה: האם נותנים משקל מכריע ללשון ההסכם, או בוחנים גם את נסיבות כריתתו כדי להתחקות אחר אומד דעת הצדדים.

הלכת אפרופים סימנה גישה רחבה לפרשנות חוזים.

היא נתנה מקום משמעותי לא רק למילים שנכתבו בהסכם, אלא גם להקשר, לנסיבות, להתנהגות הצדדים ולשאלה מה ניתן ללמוד מכל אלה על כוונתם.

תיקון סעיף 25 מסמן תנועה ברורה לכיוון אחר, בעיקר בחוזים עסקיים. הוא מחזק את משקל המילים שנכתבו בהסכם, ומצמצם את האפשרות להשלים בדיעבד את מה שלא נכתב.

ועדיין, לא נכון לומר שמלאכת הפרשנות נעלמה.

התיקון אינו מבטל באופן גורף את הלכת אפרופים בכל דיני החוזים.

הוא מצמצם במידה ניכרת את תחולתה ביחס לחוזים עסקיים, אך משאיר מקום לבחינת נסיבות במקרים שהחוק מאפשר: למשל כאשר פרשנות לפי לשון החוזה בלבד מובילה לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת, או כאשר קיימת סתירה בין הוראות שונות בחוזה.

בנוסף, בחוזים שאינם עסקיים, בחוזים אחידים, בחוזי עבודה ובהסכמים קיבוציים, עדיין נותר מקום משמעותי יותר לבחינת אומד דעת הצדדים מתוך החוזה ומנסיבות העניין.

לכן, הניסוח המדויק אינו "ביטול אפרופים", אלא שינוי נקודת המוצא: בחוזים עסקיים, לשון ההסכם מקבלת מעמד מרכזי יותר.

במקרים אחרים, או כאשר מתקיימים החריגים הקבועים בחוק, מלאכת הפרשנות הרחבה עדיין עשויה להיות רלוונטית.

המשמעות המעשית בסכסוכים עסקיים

בעולם העסקי, חוזה אינו רק מסמך משפטי. הוא כלי לניהול סיכונים, לתיאום ציפיות, לחלוקת אחריות ולהסדרת מערכת יחסים.

כל עוד היחסים טובים, הצדדים כמעט לא חוזרים אל ההסכם. הם עובדים, מתקדמים, מתכתבים, משלמים, מתקנים, מוסיפים משימות ומקבלים החלטות תוך כדי תנועה.

אבל כאשר מתעוררת מחלוקת, החוזה חוזר לשולחן. פתאום כל מילה מקבלת משקל. סעיף שנראה שולי הופך למרכזי.

שתיקה של ההסכם בנושא מסוים הופכת לשאלה משפטית. ניסוח כללי מדי עלול להפוך למוקד של מחלוקת.

כך למשל, שותפים עסקיים עשויים לגלות שההסכם ביניהם לא הגדיר מה קורה במקרה של פרידה, ירידת אמון, שינוי בתפקידים או רצון של אחד מהם לצאת מהשותפות.

חברה וספק שירותים עשויים לחלוק בשאלה האם עבודה מסוימת כלולה בהסכם, או שמדובר בתוספת שמזכה בתשלום נוסף.

יזם וקבלן משנה עשויים לפרש אחרת סעיף שנוגע ללוחות זמנים, עיכובים, אחריות או תוספות.

בכל אחד מהמקרים האלה, לאחר התיקון, לשון ההסכם העסקי עשויה לקבל משקל משמעותי יותר.

לכן חשוב יותר מתמיד לנסח חוזים עסקיים בצורה ברורה, מדויקת ומעשית.

דוגמה: הסכם שותפים שלא הגדיר את יום הפרידה

נניח ששני שותפים חתמו על הסכם קצר בתחילת הדרך. בתחילת הדרך הכול היה ברור. היה אמון, הייתה התלהבות, וכל אחד ידע "בערך" מה תפקידו.

ההסכם קבע את חלקו של כל אחד בעסק, אך לא הגדיר כיצד מעריכים את שווי העסק במקרה של יציאה.

הוא לא קבע מה קורה אם אחד השותפים מפסיק לעבוד בפועל. הוא לא הסדיר השקעות נוספות, חובות, משיכות או דרך קבלת החלטות במקרה של מבוי סתום.

כל עוד היחסים טובים, החסר הזה כמעט לא מורגש.

כאשר האמון נפגע, כל צד חוזר אל ההסכם ומפרש אותו אחרת. אחד אומר: "מה שלא כתוב לא קיים". השני אומר: "זה היה ברור בינינו מההתנהלות לאורך השנים".

בשלב הזה, השאלה המשפטית חשובה מאוד. אבל היא לא השאלה היחידה. צריך להבין מה כתוב, מה חסר, מה ניתן להראות או לבסס, מה הסיכון של כל צד, ומה המחיר של המשך המאבק.

בגישור ניתן לבחון פתרונות מעשיים שלא תמיד ניתן לקבל בפסק דין: מנגנון הערכת שווי, רכישת חלקו של שותף, פריסת תשלומים, חלוקת נכסים, סיום מוסכם של ההתקשרות או מנגנון חדש להמשך פעילות משותפת.

גישור עסקי: לא ויתור על טענות, אלא ניהול חכם של מחלוקת

לרוב צדדים מגיעים לסכסוך עסקי כשהם משוכנעים שהמשך ההליך המשפטי הוא הדרך היחידה להגן על זכויותיהם.

בפועל, גישור אינו מבקש מהם לוותר על טענותיהם. הוא גם אינו מתעלם מהחוזה או מהדין.

להיפך, גישור מקצועי מאפשר לצדדים לבחון את המחלוקת באופן מפוכח ומעשי.

במסגרת הגישור ניתן לברר מה כתוב בחוזה, מה ניתן להוכיח, מהן נקודות החוזק והחולשה של כל צד, מה הסיכון בהליך משפטי, ומהי העלות של זמן, אנרגיה, מוניטין ותזרים.

לצד זאת, אפשר לבדוק האם קיימת הסכמה מעשית שתשרת את הצדדים טוב יותר מהמשך מאבק משפטי.

אחד היתרונות המשמעותיים של גישור הוא האפשרות לנהל שיח מקדם במרחב חסוי וסודי, בכפוף לדין ולהסכמות הצדדים.

המרחב הזה מאפשר לצדדים לבחון רעיונות, להעלות אפשרויות ולבדוק פתרונות, בלי שכל הצעה או מחשבה ראשונית תהפוך מיד לכלי במאבק המשפטי.

חשוב לומר זאת באופן מציאותי: כאשר צדדים נמצאים בסכסוך, לרוב אין ביניהם אמון. לפעמים דווקא אובדן האמון הוא שהביא אותם לחדר הגישור.

בתהליך גישור, האמון אינו תנאי מוקדם. הוא נבנה בהדרגה באמצעות ניהול נכון של ההליך, כללי סודיות, שיחות משותפות ונפרדות, ובעיקר באמצעות מגשרת ניטרלית שמסייעת לצדדים לראות את המחלוקת בפרספקטיבה רחבה יותר.

במובן הזה, גישור עסקי הוא כלי לניהול סכסוכים ולקבלת החלטות.

הוא מאפשר לצדדים לשמור במידה רבה יותר על שליטה בתוצאה, במקום להעביר את ההכרעה כולה לגורם חיצוני.

הסדרי גישור לאחר התיקון: לא רק לסיים את הסכסוך, אלא למנוע את הבא

תיקון חוק החוזים מזכיר עד כמה חשוב לנסח הסכמות בצורה ברורה. הדבר נכון במיוחד בהסדרי גישור עסקיים.

כאשר צדדים מסיימים סכסוך, לפעמים יש רצון טבעי "לסגור עניין" במהירות. זה מובן. אחרי תקופה של מתח, עלויות וחוסר ודאות, כולם רוצים להתקדם.

אבל דווקא בשלב הזה חשוב לא למהר מדי.

לא מספיק לכתוב שהצדדים "מסכימים לסיים את המחלוקת".

חשוב להגדיר מה בדיוק יקרה, מתי, מי אחראי לבצע, מה קורה במקרה של איחור או הפרה, אילו טענות מסתיימות, האם נשמרת סודיות, ומהו המנגנון לפתרון מחלוקת עתידית.

הסדר גישור טוב אינו רק מסמך שמסיים את הסכסוך הנוכחי. הוא מסמך שמקטין את הסיכון לסכסוך הבא.

סיכום: יותר משקל למילים, ועדיין מקום להסכמות

תיקון חוק החוזים מחזק את משקל לשון החוזה בעיקר בחוזים עסקיים.

הוא מזכיר לצדדים, לעורכי דין ולמגשרים כי ניסוח מדויק חשוב מאוד, וכי לא תמיד ניתן להשלים בדיעבד את מה שלא נכתב בהסכם.

לצד זאת, גם לאחר התיקון, סכסוכים עסקיים אינם מסתכמים רק בפרשנות מילולית.

הצדדים מתמודדים גם עם אמון שנפגע, סיכונים משפטיים, עלויות, אינטרסים עסקיים ושאלות הנוגעות להמשך הדרך.

לכן, לצד ההבנה המשפטית, הליך גישור יכול לסייע לצדדים לבחון אפשרויות, לנהל שיח חסוי ומקדם, ולנסות להגיע להסכמות משותפות.

אם אתם מצויים בסכסוך עסקי או חוזי ומבקשים לבחון דרך מקצועית, דיסקרטית ומקדמת ליישוב המחלוקת, מוזמנים לפנות אליי.

יחד נבחן האם הליך גישור יכול להתאים לנסיבות המקרה.

בתוך הקושי שוכנת ההזדמנות לבחור בדרך אחרת.

שאלות נפוצות

האם תיקון חוק החוזים חל רק על חוזים עסקיים?

לא. התיקון משנה את סעיף 25 לחוק החוזים וקובע כללים ביחס לסוגי חוזים שונים.

החידוש המרכזי שלו הוא ביחס לחוזים עסקיים, שבהם מתחזק משקל לשון החוזה.

איך יפורש חוזה עסקי לאחר התיקון?

בחוזה עסקי, החוק נותן משקל מרכזי ללשון החוזה. אלא שגם כאן, אין מדובר בכלל מוחלט. החוק משאיר מקום לחריגים, למשל כאשר פרשנות לפי הלשון בלבד מובילה לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת, או כאשר קיימת סתירה בין הוראות שונות בחוזה.

האם תיקון חוק החוזים מבטל את הלכת אפרופים?

התיקון אינו מבטל את הלכת אפרופים באופן גורף.

מדויק יותר לומר שהוא מצמצם במידה ניכרת את תחולתה ביחס לחוזים עסקיים, ומחזק את משקל לשון ההסכם במקרים אלה.

יחד עם זאת, בחוזים שאינם עסקיים ובמקרים שבהם החוק קובע חריגים, עדיין עשויה להיות משמעות לנסיבות העניין ולאומד דעת הצדדים.

האם גישור מתאים גם כשאין אמון בין הצדדים?

לרוב כן. במקרים רבים צדדים מגיעים לגישור דווקא משום שהאמון נפגע.

תהליך גישור מקצועי מאפשר לבנות בהדרגה מרחב שיח בטוח יותר, באמצעות מגשרת ניטרלית, כללי סודיות, חיסיון ההליך וניהול מובנה של השיח.

מה המשמעות של חיסיון הגישור בסכסוך עסקי?

חיסיון הגישור מאפשר לצדדים לנהל שיח פתוח יותר, לבחון אפשרויות ולהעלות הצעות, בלי לחשוש שכל רעיון ראשוני יפגוש אותם בהמשך בבית המשפט.

הדבר חשוב במיוחד בסכסוכים עסקיים, שבהם לעיתים נדרש מרחב בטוח לבחינת פתרונות מעשיים ויצירתיים.

למה חשוב לנסח הסכם גישור בצורה מדויקת?

משום שהסכם גישור נועד לא רק לסיים את הסכסוך הקיים, אלא גם למנוע מחלוקות עתידיות.

ניסוח ברור של מועדים, תשלומים, אחריות, סודיות, מנגנוני ביצוע ופתרון מחלוקות יכול לצמצם לצדדים מחלוקות.

*ט.ל.ח. המידע במאמר זה מובא לצורכי מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.