שימוש בבינה מלאכותית בגישור – עקרונות, גבולות והסכמה מדעת ביישוב סכסוכים מקוון והיברידי

טיוטת הצעה מטעם ועדת גישור מקוון  (ODR) של ארגון מגשרי ישראל מיום  24.6.2026

חברי הועדה:  יו"ר (בשיתוף) עו"ד בשמת רוה פרינץ, יו"ר (בשיתןף) ד"ר רחלי אשוול יקר, עו"ד זיו אברהמי, מר אורי מלצר, עו"ד שרי לוז קנר, מר אבי קורן,  מר יגאל הולצר, מר נפתלי נרקיס

1. הקדמה
   • השימוש בבינה מלאכותית נכנס במהירות גם לעולם יישוב הסכסוכים. מגשרים, עורכי דין, בוררים ואנשי מקצוע נוספים נדרשים כיום להתמודד לא רק עם המחלוקת המובאת בפניהם, אלא גם עם השאלה כיצד ניתן לשלב כלים טכנולוגיים מתקדמים בהליך, מבלי לפגוע בעקרונות היסוד שעליהם נשען הגישור.
   • במסמך זה, המונח "בינה מלאכותית" מתייחס לכלים טכנולוגיים מבוססי AI המשמשים בפרקטיקה הגישורית, ובכלל זה (רשימה חלקית):
     • כלי Generative AI, כגון ChatGPT, Claude, Gemini וכיוצא בהם, לניסוח טקסט, ניתוח מסמכים משפטיים כגון כתבי טענות והסכמים, והצעת חלופות ופתרונות
     • כלי תמלול וסיכום אוטומטי של פגישות ושיחות, כגון ai, Fireflies, ופונקציות AI המובנות בפלטפורמות ועידה כגון Zoom ו-Teams — המתמללים שיחות ומפיקים סיכומים
     • כלי תרגום מתקדמים, כגון DeepL ו-Google Translate, הרלוונטיים בעיקר לגישור רב-לשוני
     • כלים ייעודיים לצרכים משפטיים
     • וכד'
   • הגישור מבוסס על אמון, סודיות, שיח חופשי, שליטת הצדדים, הוגנות ואחריות מקצועית. כלים של בינה מלאכותית עשויים לסייע בארגון מידע, בחשיבה על חלופות, בניסוח טיוטות, בהנגשת ידע ובפיצוח מצבי תקיעות. עם זאת, אותם כלים עצמם מעוררים שאלות לא פשוטות: היכן נשמר המידע שמוזן אליהם? האם הוא משמש לאימון עתידי של המערכת? האם ניתן להבטיח שלא ייחשף? האם הצדדים מבינים את משמעות השימוש? האם השימוש מחזק את ההליך או פוגע באמון שנבנה בו?
   • לכן, השאלה המרכזית אינה האם בינה מלאכותית תורמת או פוגעת בגישור. השאלה המקצועית המדויקת יותר היא כיצד שומרים על הליך גישור הוגן ומקצועי בתוך מציאות טכנולוגית משתנה. אין מדובר בניסיון לשלוט בטכנולוגיה או לחסום חדשנות, אלא ביצירת מסגרת שמאפשרת שימוש הוגן, אחראי ומודע, תוך שמירה על ליבת ההליך הגישורי.
   • בגישור, הבינה המלאכותית אינה מחליפה את המגשר ואינה מחליפה את הצדדים. היא יכולה לשמש כלי עזר בלבד. האחריות המקצועית, ניהול ההליך, שיקול הדעת וההכרעות המהותיות נותרים בידי האדם. עיקר תפקידו של המגשר הוא לשאול בכל שלב: האם השימוש בכלי אכן משרת את ההליך? האם הוא משרת את הצדדים? האם הוא שומר על סודיות, אמון והוגנות? האם קיימת חלופה פשוטה ובטוחה יותר?
   • המסמך נשען על הטיוטות שהוכנו בוועדה, שבהן כבר הונחו יסודות חשובים של אחריות מקצועית, בקרה אנושית, סודיות, שקיפות והסכמה מדעת.
   • יש לשים לב כי בשימוש בכלי בינה מלאכותית אינו מוגבל רק למגשר וייתכן כי הצדדים ישתמשו בכלי בינה מלאכותית לצרכיהם, בין שנהיה מודעים לכך ובין שלא.

2. בין הזדמנות לסיכון
   • הבינה המלאכותית מרחיבה את ארגז הכלים המקצועי של המגשר. היא עשויה לסייע בניתוח ראשוני של מידע, בארגון סוגיות לדיון, ביצירת חלופות, בניסוח טיוטות ובהנגשת ידע לצדדים. במקרים מתאימים היא עשויה לתרום לדיוק השיח ולמיקודו.
   • עם זאת, השימוש בה אינו ניטרלי. תוצר שנראה מסודר ומשכנע אינו בהכרח נכון, מאוזן או מותאם למקרה. כלי טכנולוגי עשוי לשקף הטיות, להחמיץ הקשרים אנושיים, להציע פתרון שאינו מתאים לצדדים, או ליצור רושם מוטעה של אובייקטיביות.
   • לכן, לפני שימוש בכלי בינה מלאכותית, נכון שהמגשר ישאל את עצמו: מה מטרת השימוש? האם הכלי נחוץ באמת? איזה מידע נדרש להזין? האם ניתן להשיג את אותה מטרה ללא מידע מזהה? האם התוצר עלול להטות את השיח? האם הצדדים צריכים לדעת על השימוש? האם השימוש עשוי להשפיע על תחושת הביטחון שלהם בהליך?
   • בזמן השימוש בבינה המלאכותית, על המגשר חלה החובה לשמור על סודיות המידע, לאזן הטיות, אם קיימות ולנהל את הליך השימוש בצורה אחראית.

3. עקרונות אתיים ושאלות מנחות
   • השימוש בבינה מלאכותית בגישור כפוף לעקרונות האתיים של הגישור והמגשר ממשיך להיות מחוייב להם. הוא אינו יוצר עולם נפרד, אלא מציב את אותם עקרונות מוכרים במציאות חדשה.
   • חובת הסודיות מחייבת לשאול האם המידע שמוזן לכלי עלול לחשוף את הצדדים, גם אם לא נמסרו שמותיהם. פרטיות אינה רק סוגיה טכנולוגית, אלא חלק בלתי נפרד מהסודיות ומהאמון בהליך.
   • עקרון הניטרליות מחייב לשאול האם התוצר שהתקבל משרת את שני הצדדים באופן מאוזן, או שמא הוא מחזק נקודת מבט אחת. האם ניסוח מסוים מעניק יתרון לצד אחד? האם הצעה שנראית "יעילה" מבחינה טכנית מתעלמת מצרכים רגשיים, משפחתיים, עסקיים או מערכתיים? האם הטיות שמוטמעות בכלי הבינה המלאכותית משפיעות על התוצרים בצורה שמיטיבה עם אחד הצדדים יותר מאשר עם הצד השני? עקרון האחריות המקצועית לשימוש בכלי בינה מלאכותית נותרת בידי המגשר. עליו לבחון כל תוצר באופן עצמאי, לוודא את התאמתו למקרה, לזהות את מגבלותיו ולהציגו בזהירות, מבלי לייחס לו מעמד של אמת אובייקטיבית או מסקנה מחייבת. עקרון ההוגנות מחייב לשאול האם השימוש בבינה מלאכותית עשוי להעמיק פערי כוחות בין הצדדים או לצמצם אותם. האם אחד הצדדים מבין פחות את הכלי או את התוצר? האם נדרש תיווך נוסף כדי לאפשר השתתפות שווה ואפקטיבית?

4. אחריות מקצועית ובקרה אנושית
   • השימוש בבינה מלאכותית אינו מפחית מאחריותו של המגשר. גם כאשר נעשה שימוש בכלי מתקדם, האחריות לתוצר, לאופן השימוש בו ולהשפעתו על ההליך נותרת בידי המגשר.
   • המגשר לא צריך להבין את האלגוריתם לעומקו, אך עליו להבין שיש לכלים מגבלות. עליו לשאול מה הכלי יודע ומה הוא אינו יודע. האם הוא מכיר את ההקשר המשפטי המקומי? האם הוא מבין את הדינמיקה בין הצדדים? האם הוא מצליח לתפוס את מה שנאמר בין השורות? האם הוא מבחין בין עמדה לבין אינטרס? האם הוא מסוגל להבין את החשיבות של התנצלות, הכרה, אמון או מערכת יחסים עתידית?
   • בגישור, פתרון נכון אינו רק פתרון הגיוני. הוא צריך להיות ישים, מקובל, מותאם לצדדים ובר קיימא/ היתכנות לאורך זמן. לכן, גם כאשר הכלי מציע פתרון שנראה מיטבי, על המגשר לוודא שהוא באמת מתאים לצדדים האלה, בזמן הזה, ובהליך הזה.
   • על המגשר להשתמש בתוצרי הבינה המלאכותית בצורה כזו שהאחריות על התוצר הסופי נשארת של המגשר ולא מסתמכת רק על תוצרי הבינה המלאכותית. על המגשר לזכור שהתוצרים לא תמיד מדויקים וכי האחריות על דיוקם מוטלת עליו.

5. הסתייעות במומחים
   • ככלל המגשר רשאי להסתייע במומחים. כשם שמגשר עשוי להתייעץ עם מומחה פיננסי, הנדסי, משפחתי או ארגוני, כך ניתן להסתייע גם במומחה טכנולוגי או במומחה בתחום הבינה המלאכותית.
   • גם כאן, השאלה אינה האם מותר להתייעץ, אלא כיצד עושים זאת נכון. האם ההתייעצות כללית או קשורה למקרה מסוים? האם נמסר למומחה מידע מתוך ההליך? האם המידע מזהה את הצדדים? האם התקבלה הסכמה לכך? האם הצדדים צריכים לדעת שהייתה הסתייעות חיצונית? האם ההסתייעות משפיעה על תוכן ההליך או רק על הבנת הכלי?
   • התייעצות כללית, ללא פרטים מזהים, יכולה להיות חלק מכשירות מקצועית. לעומת זאת, העברת מידע מתוך הגישור לגורם חיצוני מחייבת זהירות רבה יותר, ולעיתים גם הסכמה מפורשת ומדעת של הצדדים.
   • ככלל, כדאי להתייחס להסתייעות במומחה כזה כמו הסתייעות בכל מומחה תוכן אחר, על כל הכללים שחלים על הסתייעות זו.

6. סודיות, פרטיות ואי ודאות טכנולוגית
   • אחד הקשיים המרכזיים בשימוש בבינה מלאכותית הוא חוסר הוודאות. כמגשרים, איננו תמיד יודעים היכן המידע שמועלה לאפליקציות נשמר, מי יכול לגשת אליו, האם הוא נמחק, באיזה ענן הוא נשמר, והאם הוא עשוי לשמש לאימון עתידי של המערכת.
   • חוסר ודאות זה מחייב זהירות. לא מפני שכל כלי מסוכן בהכרח, אלא מפני שהגישור נשען על אמון. כאשר צד מוסר מידע בגישור, הוא מניח שהמידע נשאר בתוך גבולות ההליך. אם המידע מועבר לכלי חיצוני, גם אם מתוך כוונה מקצועית טובה, יש לוודא שהדבר מתיישב עם ההבטחה הבסיסית של הסודיות.
   • לכן, לפני הזנת מידע לכלי בינה מלאכותית מומלץ שהמגשר יבחן : שהמידע אינו מזהה, שהמידע אינו  רגיש, כיצד ניתן לנסח את השאלה באופן כללי יותר, רצוי להימנע מהעלאת מסמכים מקוריים (אלא אם ניתן להשמיט פרטים מזהים ורגישים), ניתן לשאול האם יש צורך אמיתי בשימוש בכלי? והאם הצדדים היו מסכימים לכך אילו ידעו בדיוק מה מוזן ולאן?
   • על המגשר לתת תשומת לב מיוחדת לשמירה על הסודיות והפרטיות של המידע המוזן לכלי הבינה המלאכותית ולמזער את חשיפת הצדדים מעבר למידת החשיפה הקיימת ממילא בהליך הגישור גם ללא שימוש בכלי בינה מלאכותית.

7. שקיפות והסכמה מדעת
   • לא כל שימוש פנימי של המגשר בכלי בינה מלאכותית מחייב גילוי. מגשר עשוי להשתמש בכלי לצורך חשיבה כללית, ניסוח רעיוני או למידה מקצועית, מבלי להזין מידע מזהה ומבלי להציג את התוצר לצדדים. במקרים כאלה, ייתכן שאין צורך בגילוי פרטני עם הצדדים.
   • עם זאת, כאשר השימוש עשוי להשפיע על הצדדים, על טיוטה שתוצג להם, על חלופות שיונחו על השולחן, או על עיבוד מידע שנמסר במסגרת ההליך, המגשר נדרש לפעול בשקיפות ולקבל הסכמה מתאימה.
   • השאלה המרכזית היא האם השימוש נשאר כלי עזר פנימי, או שהוא הופך לחלק מהליך הגישור בפועל. מומלץ לשקול לפעול בשקיפות מול המגושרים במקרים שבהם הצדדים ייחשפו לתוצרים של הכלי, כשהתוצר ישפיע על ההחלטות שלהם, כשהמידע שלהם עובד באמצעות כלי חיצוני, או כשקיימת אפשרות שהם היו מתנגדים אילו ידעו.
   • הסכמה מדעת מבוססת על הבנה ולא רק על חתימה. כאשר הצדדים מקבלים הסבר ברור על השימוש, מטרתו, הסיכונים האפשריים והחלופות הקיימות, הם יכולים לבחור באופן חופשי ומודע. ניסוח פשוט, מאוזן וענייני מחזק את האמון ומאפשר הסכמה אמיתית.

8. הקלטות וסיכומי מפגשים
   • בסוגיית ההקלטות נדרשת עמדה מקצועית זהירה. קיימת הסתייגות מקצועית ממשית מהקלטת מפגשי גישור: כאשר אנשים יודעים שמקליטים אותם, הם לרוב אינם מרגישים חופשיים באותה מידה לדבר ועלולים לשקול את מה שיאמרו מטעמים אסטרטגיים, הם עשויים להיזהר, לצנזר את עצמם, להימנע מחשיפה, לחשוש שדבריהם ישמשו נגדם או פשוט לא להרגיש בטוחים. זו אחת הסיבות שאין פרוטוקולים לפגישות גישור וסיכומים שנכתבים, הם בד"כ של הסכמות הצדדים ולא כל הנאמר בפגישה.
   • בגישור, תחושת הביטחון אינה עניין שולי. היא תנאי לשיח פתוח. לכן, גם אם הקלטה נועדה לכאורה רק לצורך סיכום, וגם אם הכוונה היא להיעזר בכלי הבינה המלאכותית כדי לייצר סיכום יעיל, יש לשאול האם עצם ההקלטה משנה את איכות השיח. האם הצדדים ידברו באותו אופן? האם הם ירגישו חופשיים להציע רעיונות לא בשלים? האם הם יוכלו לחשוב בקול רם? האם ירגישו בנוח להתלבט, לחזור בהם או לנסח מחדש?
   • כאשר מדובר בהקלטה לצורך עיבוד באמצעות כלי בינה מלאכותית, מתווסף קושי נוסף. לא מדובר רק בשאלה האם מותר להקליט, אלא גם בשאלה לאן ההקלטה מועברת, היכן היא נשמרת, מי מעבד אותה, האם חלקי הקלטה עלולים לצאת מהקשרם בעת השיחה, האם היא נמחקת, והאם היא עשויה לשמש לאימון המערכת. חשוב לשקול למי תהיה גישה להקלטות ומה ניתן יהיה לעשות עם הקלטות אלו גם אחרי שתהליך הגישור מסתיים.
   • ישנם מגשרים ואף צדדים לגישור אשר אימצו זה מכבר את כלי ההקלטות והסיכומים האוטומטיים של כלי הבינה המלאכותית וכלים מקוונים נוספים אשר מאפשרים להם להקשיב הקשבה אקטיבית מלאה, מבלי להידרש להסטת הקשב וקשר העין מהמגושרים. ועדיין, נותרות בעינן השאלות העקרוניות באשר לפתיחות המגושרים ולגמישות המתאפשרת בשיח במהלך הגישור שאינו מוקלט או מתומלל באמצעי AI מקוונים.
   • לכן, ההמלצה המקצועית היא להימנע מהקלטה שגרתית של מפגשי גישור, ובוודאי להימנע מהזנת הקלטות של מפגשי גישור לכלי AI לצורך סיכום, אלא אם מתקיימים תנאים ברורים ומוסכמים. גם במצב כזה יש לשאול האם ההקלטה הכרחית, מהן החלופות האפשריות, האם ניתן להסתפק בסיכום אנושי של נקודות מוסכמות, ומהי מידת הפגיעה של ההקלטה באמון ובחופש הביטוי.
   • חלופה מידתית היא סיכום אנושי בסוף המפגש. המגשר יכול לשקף לצדדים מה הובן, מה הוסכם, מה נותר פתוח ומה נדרש להמשך. כאשר הסיכום נעשה בשיתוף הצדדים, הוא מחזק את שליטתם בהליך ואינו יוצר תיעוד מלא של הדרך הרגישה שבה הגיעו להבנות.

9. הבחנה בין ניסוח לבין תיעוד
   • אחת ההבחנות החשובות ביותר היא בין שימוש בבינה מלאכותית לצורך ניסוח לבין שימוש לצורך תיעוד. ניסוח טיוטה, לאחר שהושגו הבנות, עשוי להיות שימוש סביר וזהיר, אם נעשה ללא פרטים מזהים ובבקרה מקצועית מלאה.
   • השאלה שיש לשאול היא האם הכלי מסייע בעיבוד תוצר שהצדדים כבר הסכימו עליו, או שהוא מתעד את הדרך שבה הגיעו אליו. בגישור, הדרך עצמה מחייבת רגישות יתרה. דברים שנאמרים במהלך ההליך אינם תמיד מיועדים להפוך למסמך. לעיתים צד מציע רעיון רק כדי לבחון אפשרויות מגוונות, לעיתים הוא יחזור בו מחלקן או מכולן. לעיתים צד יבטא רגש או עמדה רגעית. תיעוד מלא עלול לפגוע במרחב הגמיש שהגישור מבקש ליצור.
   • כאשר משתמשים בכלי הבינה המלאכותית לניסוח, על המגשר לשים לב לדיוק התוצר, תוך שימת לב יתרה שלא הושמטו פרטים שהוסכם עליהם ולא התווספו פרטים שלא הוסכמו ע"י הצדדים (גם אם דובר בהם והם אף הוקלטו/תומללו/סוכמו ע"י הכלי במהלך הדיונים).

10. פגישות נפרדות
    • פגישות נפרדות מחייבות זהירות מיוחדת. בפגישה נפרדת צד עשוי לשתף את המגשר במידע שהוא אינו מוכן לחשוף לצד השני. הוא עשוי לדבר על גבולות גזרה, חששות, חולשות, צרכים רגשיים או שיקולים אישיים. השאלה שיש לשאול היא האם ניתן בכלל להזין מידע כזה לכלי חיצוני, גם אם הוא מנוסח בלי שם.
    • ככלל, יש להימנע מהזנת מידע מפגישה נפרדת לכלי בינה מלאכותית, אלא אם זהו מידע שהצד מוכן שייחשף לצד השני. אם המגשר מבקש להיעזר בכלי לצורך חשיבה כללית, עליו לנסח את השאלה ברמת הפשטה גבוהה, ללא פרטים מזהים, ללא סכומים, ללא מאפיינים ייחודיים וללא מידע שהצד ביקש לשמור בסוד.
    • גם כאן השאלה אינה רק טכנולוגית. היא שאלה של אמון. האם הצד שהפקיד בידי המגשר מידע רגיש היה מרגיש בנוח לדעת שהמידע עובד באמצעות כלי חיצוני? אם התשובה אינה ברורה, נכון להימנע.
    • בנוסף, אם תוצרי הבינה המלאכותית מוצגים לצדדים, עלול להיות מצב שמידע שנחשף בשיחה נפרדת והוזן לכלי בינה מלאכותית, ייחשף לצד השני בצורה עקיפה ולכן יש לנקוט משנה זהירות במקרים אלו.

11. שוויון, הוגנות ונגישות
    • במקרה שבו הצדדים המגושרים משתמשים בכלי בינה מלאכותית, השימוש בבינה מלאכותית עשוי ליצור פערים בין הצדדים. צד אחד יכול להגיע מוכן מאוד, עם מסמכים שנוסחו באמצעות כלי בינה מלאכותית. כגון: טבלאות, ניתוחים וחלופות. צד אחר עשוי להגיע ללא שימוש בכלים דומים, ללא הבנה טכנולוגית וללא יכולת לבדוק את התוצרים.
    • המגשר אינו צריך למנוע מצדדים להשתמש בכלים (לעיתים הוא כלל לא ידע על השימוש), אך עליו לשאול את עצמו האם השימוש יוצר פער שדורש איזון. האם הצד השני מבין את המסמך? האם הוא יכול להגיב עליו? האם הניסוח המקצועי יוצר רושם של סמכות שאינה מוצדקת? האם צריך לפרק את המסמך לנושאים פשוטים יותר? האם נכון להבהיר שהמסמך הוא בסיס לדיון בלבד?
    • חלף איסור או פסילה של שימוש בבינה מלאכותית, המגשר נידרש לתווך את המידע והמשמעות של השימוש בכלי בינה מלאכותית במסגרת ההליך. הוא יכול לומר שהמסמך ייבחן לפי תוכנו ולא לפי צורתו; לוודא שהצדדים מבינים את המשמעות המעשית של כל הצעה; לשאול מה תורם לקידום הגישור, מה פחות מתאים או מסייע, ומה חסר מבחינת כל צד. כפי שהמגשר נדרש לנהל פערי כוחות אחרים העולים בחדר הגישור, כך הוא נדרש לנהל את הפערים הנוצרים בעקבות השימוש של הצדדים בבינה מלאכותית.

12. דוגמאות יישומיות
    • ניסוח טיוטת הסכם: ניתן לחשוב על מצב שבו שני שותפים עסקיים הגיעו להבנות עקרוניות על היפרדות. הם מסכימים על מנגנון תשלום, על העברת אחריות ועל שמירה על סודיות. המגשר שוקל להיעזר בכלי בינה מלאכותית לצורך יצירת מבנה ראשוני של הסכם. לפני כן עליו לשאול מה בדיוק נדרש להזין. אפשר לבקש מבנה כללי בלבד להסכם היפרדות בין שותפים, בלי שמות, בלי פרטי חברה, בלי סכומים ובלי נסיבות מזהות. יש לוודא שהתוצר עבר בדיקה מקצועית יסודית ושהנוסח משקף את הבנות והסכמות הצדדים ללא תוספות שלא נדונו ולא סוכמו. כדאי שהמגשר ישקול האם הצדדים צריכים לדעת שהטיוטה הראשונית נעזרה בכלי כזה.
    • מבוי סתום: למשל כאשר צדדים אינם מצליחים להסכים על שיעור הפיצוי, המגשר יכול להיעזר בכלי בינה מלאכותית כדי לחשוב על מנגנונים אפשריים: תשלום מדורג, פיצוי מותנה, מנגנון הצלחה עתידי או שילוב בין כסף לבין התחייבות התנהגותית. גם כאן, השאלה היא כיצד מציגים זאת. ניתן להציג את המנגנונים שעלו ככיווני מחשבה שניתן לבחון יחדיו ולא להציג את הפתרון כהמלצה או הצעה של כלי הבינה המלאכותית. באופן זה, ניתן להתמודד עם ההטיה לייחס ניטרליות או סמכות לתוצרי הבינה המלאכותית וכך נשמרת תחושת השליטה של הצדדים. מוצגים פרי הבינה מלאכותית: במקרה שבו צד מגיע עם מסמך ארוך שנראה כי נוסח באמצעות AI, למשל בגישור בין צרכן לחברה או בין דייר לקבלן, אין צורך לפסול את המסמך. צריך לוודא שהמסמך מאפשר שיח  ולא חוסם אותו. אם הצד השני מתקשה להבין, נכון יהיה לפרק את המסמך לנושאים, לבדוק מהן הטענות, מהן ההצעות, מה מוסכם ומה שנוי במחלוקת. כך המגשר אינו מתנגד לטכנולוגיה, אלא שומר על הוגנות השיח, תוך שימוש ביתרונות הטכנולוגיה.
    • הקלטות: במקרה של בקשה להקליט מפגש לצורך סיכום באמצעות AI, המגשר יכול לומר כי דווקא משום שהגישור מבוסס על שיח פתוח, יש קושי בהקלטה. הוא יכול לשאול את הצדדים האם הם ירגישו חופשיים לדבר באותו אופן אם הדברים מוקלטים. האם הם ירגישו בנוח להעלות רעיונות לא סופיים. האם הם מבינים לאן ההקלטה תועבר וכיצד תישמר. האם ברור מה ניתן לעשות עם ההקלטה לאחר שתהליך הגישור יסתיים. ברוב המקרים, חלופה של סיכום אנושי מוסכם בסוף המפגש תהיה מתאימה יותר.
    • התייעצות עם בינה מלאכותית כמקור מומחיות: כאשר מגשר מבקש להתייעץ עם מומחה בתחום ה־AI, ההתייעצות יכולה לעסוק בהבנת תנאי השימוש בכלי, אופן פעולתו, מגבלותיו והסיכונים האפשריים הכרוכים בו. ככלל, אין להעביר למומחה פרטים מתוך הליך הגישור. אם בכל זאת מתעורר צורך להעביר מידע הקשור להליך, יש לבחון בזהירות האם הדבר נחוץ באמת, ולשקול איך ניתן לנסח את השאלה באופן כללי או אנונימי, והאם התקבלה הסכמה מפורשת ומודעת של הצדדים.
    • נוסח קצר אפשרי לתוספת להסכם כניסה להליך גישור:

כדי לייצר שקיפות לכך שייתכן והמגשר ישתמש בכלי בינה מלאכותית בתהליך, ניתן להוסיף סעיף מתאים בהסכם הכניסה לגישור. להלן נוסח מוצע:
"המגשר רשאי להיעזר בכלים טכנולוגיים, לרבות בינה מלאכותית, לצורך סיוע מקצועי, תוך שמירה על סודיות המידע של הצדדים וכיבוד האוטונומיה שלהם ומבלי להפר איזו מההתחייבויות שלו המפורטות בהסכם זה."

13. האם השימוש בכלי בינה מלאכותית משרת את ההליך, שומר על אמון הצדדים ועל מטרות הגישור?
    • נחיצות והצדקה: בטרם שימוש בכלי, על המגשר לבחון אם הכלי אכן נדרש לצורך מקצועי מובהק, ואם קיימת חלופה פשוטה ובטוחה יותר.
    • מזעור החשיפה: על המגשר להזין רק את המידע ההכרחי להשגת התכלית לשמה הוא משתמש בכלי הבינה המלאכותית. יש להעדיף ניסוח מופשט של השאלה, ללא פרטים מזהים, מידע רגיש, סכומים, שמות גופים או נסיבות ייחודיות.
    • אחריות מקצועית: האחריות לתוצר, ולשימוש בבינה מלאכותית מוטלת על המגשר. שיקול הדעת המקצועי נותר בידי המגשר.
    • בקרה ובדיקה עצמאית של התוצר: על המגשר לבחון כל תוצר באופן עצמאי, לאתר את מגבלותיו ואת ההטיות האפשריות הטמונות בו, ולא להציגו לצדדים כאמת אובייקטיבית או מחייבת מעצם היותו תוצר של כלי בינה מלאכותית.
    • שקיפות והסכמה מדעת: מקום שבו השימוש עשוי להשפיע על הצדדים, על טיוטה שתוצג להם, על חלופות שיועלו לדיון או על עיבוד מידע שנמסר במסגרת ההליך, נדרש לפעול בגלוי ולקבל את הסכת הצדדים טרם השימוש בכלי בינה מלאכותית.
    • זהירות מוגברת בהקלטות ותמלולים: להימנע מהקלטה שגרתית של מפגשי גישור או מהזנה של הקלטות לכלי בינה מלאכותית לצורך סיכום ועיבוד. חלופה אפשרית היא סיכום אנושי מוסכם בתום המפגש, בשיתוף הצדדים.
    • זהירות מוגברת בפגישות נפרדות: ככלל יש להימנע מהעלאת מידע שנמסר בפגישה נפרדת לכלי בינה מלאכותית. מקום שבו המגשר מבקש להיעזר בכלי לחשיבה כללית, עליו לנסח את השאלה ברמת הפשטה גבוהה, ללא פרטים שהתבקש שלא להעביר לצד השני.
    • הוגנות וניהול פערים בין הצדדים: על המגשר לזהות פערי כוחות הנובעים משימוש בכלי בינה מלאכותית של הצדדים ולפעול לאיזונם במסגרת ההליך.

14. סיכום
    • הבינה המלאכותית מציעה למגשרים אפשרויות חדשות, אך מחייבת גם עמידה על שילובה ביסודות המקצוע. היא יכולה לסייע בארגון, בניסוח, בחשיבה וביצירת חלופות, אך היא אינה מחליפה את המגשר, את הצדדים או את המרחב האנושי של ההליך.
    • המסגרת המוצעת אינה מבקשת להגביל את המגשר, אלא לסייע לו לשאול את השאלות הנכונות. האם השימוש נחוץ? האם הוא בטוח? האם הוא שקוף במידה הנדרשת? האם הוא שומר על סודיות? האם הוא מחזק את אמון הצדדים או מחליש אותו? האם הוא תומך בהליך או משנה את אופיו?
    • בסופו של דבר, האתגר אינו לשלוט בטכנולוגיה, אלא לשמור על המאפיינים הייחודיים של הליך הגישור ויתרונותיו בתוך מציאות טכנולוגית מתפתחת. תפקידה של הטכנולוגיה לתמוך ולקדם את הגישור ותרומתו לצדדים ומשכך יש להתייחס לשימוש בבינה מלאכותית ככלי עזר מקצועי, זהיר ומבוקר, שאינו מחליף הקשבה, שיקול דעת ואחריות אנושית ומקצועית של המגשר.
    • *פורסם באתר ארגון מגשרי ישראל. המסמך נערך על ידי חברי ועדת גישור מקוון